בע"א 44997-09-14 מאיר נ' עיריית נצרת עילית

מהלך האירועים

ביום 18.9.14 הגישה המבקשת בקשה שכותרתה "בקשה לביטול דו"ח חניה", אליה צרפה שני דוחות בגין עבירות חניה בשטחה של המשיבה. האחד, דוח מספר 19131606 מיום 7.5.09 והשני, דוח מספר19609205 מיום 12.7.09 (להלן: "הדוח הראשון" ו"הדוח השני" בהתאמה; וכן: "שני הדוחות"). על אף כותרתה של הבקשה, במהותה מדובר בבקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין שני הדוחות, בה מתבקש ביטול פסקי הדין החלוטים בגינם ולאחר מכן ביטול הדוחות מטעמי התיישנות.

לאחר שלא צורפה תגובת המשיבה ביום 23.11.14 נמחקה הבקשה. נוכח בקשת המבקשת מיום 9.2.15 לביטול החלטת המחיקה ניתנה החלטה, לפיה לאחר שתצורף תגובת המשיבה לשתי הבקשות, הבקשה תדון לגופה. ביום 4.3.15 הגיעה בקשה נוספת למתן החלטה בהעדר תגובת המשיבה לאחר שנשלחה אליה הבקשה. ואולם, אישור המסירה הגיע במצב לא קריא ועל כן, מזכירות בית המשפט העבירה את הבקשות למשיבה, אשר הגישה את תגובתה בהתאם להחלטה ביום 23.3.15. כמו כן, עיכבתי את הליכי הגביה עד למתן החלטה בבקשה.

טיעוני הצדדים

בבקשתה טענה המבקשת כי היא מתגוררת בבית הוריה בנצרת והרכב, שבו בוצעו העבירות, "רשום דקלרטיבית" על שמה ונמצא בחזקתו של אחיה, בבעלותו ובשימושו והלה מתגורר במקום אחר. זמן קצר לפני הגשת הבקשה הגיעו את ביתה מעקלים בליווי משטרתי מטעם המשיבה, אשר חייבו אותה לשלם סך של 1488.32 ₪ בגין הדוח הדוחות, כפי שמפורט בטבלת הדוחות שצרפה לבקשה. מיד עם צאתם ביטלה את השיקים שמסרה להם והגישה תלונה למבקר המדינה על התנהלותה של המשיבה, המתנהלת בצורה לא מכובדת ושאינה חוקית, אך טרם ניתנה בה החלטה.

עוד הוסיפה המבקשת כי העבירות מושא שני הדוחות לא בוצעו על ידה וכאמור הרכב לא בחזקתה. נוסף על כך לא קיבלה כל הודעה על אודות שני הדוחות.

המבקשת התייחסה למסגרת הנורמטיבית, ובקשה לבטל את פסקי הדין החלוטים, לקבוע כי הדוחות התיישנו ולהורות על ביטול הליכי הגביה הננקטים נגדה בגין שני הדוחות תוך חיוב המשיבה בהוצאות.

את בקשתה תמכה המבקשת בתצהיר חתום כדין וצרפה העתק מדרישה התשלום שקיבלה.

בפתח תגובתה ביקשה המשיבה להותיר על כנה את החלטת בית המשפט מיום 23.11.14, המורה על מחיקת הבקשה בשל השיהוי בהמצאת הבקשה למשיבה, בהינתן כי המבקשת אינה יכולה להסיר מעצמה אחריות ולהטילה על בא כוחה דאז.

לגופו של עניין, הדוח הראשון הוצמד לשמשת הרכב בעת ביצוע העבירה. משלא נקטה המבקשת באחת הדרכים הקבועות בחוק, נשלחה לכתובתה הרשומה של המבקשת הודעת קנס חדשה ביום 26.10.09, שעפ"י אישור דואר ישראל, נמסרה ליעדה 3 ימים מאוחר יותר. על כן מתקיימת חזקת המסירה בגין הדוח הראשון. המבקשת בחרה, מסיבות השמורות עימה, שלא לנקוט באחת הדרכים הקבועות בחוק. משהפך הקנס לפסק דין חלוט, שלחה המשיבה ביום 23.2.10 הודעת דרישה בדואר רגיל וביום 25.4.10 נשלחה הודעת דרישה נוספת באמצעות דואר רשום המתריעה על הכוונה לנקוט בהליכי גביה, אשר עפ"י רישומי המשיבה, נמסר לנציג המבקשת.

הדוח השני אף הוא הוצמד על ידי הפקח לשמשת הרכב. בהעדר פעולה כלשהי מצד המבקשת, שלחה המשיבה באמצעות דואר רשום ביום 4.1.10 הודעת קנס חדשה לכתובתה הרשומה של המבקשת, אשר עפ"י אישור דואר ישראל, נמסרה ליעדה למחרת היום. מן האמור לעיל עולה כי אף באשר לדוח השני חלה חזקת המסירה. אף בנקודת זמן זו, המבקשת לא נקטה באחת הדרכים הקבועים בחוק. משהפך הקנס לפסק דין חלוט שלחה המשיבה הודעת דרישה בדואר רגיל ביום 21.4.10 וביום 11.7.10 נשלחה למבקשת באמצעות דואר רשום הודעת דרישה נוספת המתריעה על הכוונה לפתוח בהליכי גביה, אשר נמסרה לה.