בע"א 37485-10-14 פונדק נ' עיריית חדרה

בפניי בקשה לביטול 3 דו"חות חניה: דו"ח מס' 18501155 מיום 9.12.98; דו"ח מס' 21462650 מיום 31.8.99 ודו"ח מס' 11881760 מיום 9.6.02 (להלן: "הדו"חות") שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"חות ואך ביום 19.10.14 נודע לו לראשונה אודותיהם, עת הגיע לביתו מעקל והותיר על דלת הבית "התראה לפני פריצה". רק לאחר בירור שערך עם המשיבה נמסרו לו הפרטים אודות הדו"חות, אשר התיישנו זה מכבר.

המבקש מאשר כי אכן פנה למשיבה בשנת 2007, באמצעות בא כוחו וניהל התכתבויות עימה, אולם דרישתו האחרונה לקבל העתק מאישורי המסירה או אישורי משלוח דואר רשום לא נענתה מאז שנת 2007 ולכן טען כי לא ידע על הדו"חות ולא קיבל התראה או דרישה בגינם מאת המשיבה.

לטענת המשיבה היא שלחה למבקש הודעת תשלום קנס בגין הדו"חות בדואר רשום לכתובתו הרשומה במשרד הפנים במועד הקבוע בחוק כעולה מ"רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" (נספחים ב'1 – ב'3 לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו, בהפנותה לעפ"א 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (16.7.14).

המשיבה הפנתה להתכתבויות עם הנאשם ובא כוחו בשנת 2007 (נספח ד' לתגובה ונספחים ה1- ה-7) וטענה כי יש בכך כדי ללמד שהבקשה דנן הוגשה בשיהוי ניכר.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.