בנקין ואח' נ' רכבת ישראל מח' פניות הציבור

פסק דין

1.ביום 23/11/09 חזרו התובעים ארצה מטיול בן 20 ימים מסין ונחתו בנתב"ג. משם בשעה 04:53 לפנות בוקר הם עלו על רכבת מתחנת נתב"ג בדרכם מבנימינה, על כן נטען בתביעה בהגיעם מבנימינה הם ביקשו לרדת מהרכבת, הם נשאו עימם מזוודות ותיקים, הם ירדו מהרכבת לרציף עם חלק מהציוד והתובע שב מהקרון שנית כדי לפרוק את יתר הציוד עימם כשעלה התובע לקרון הרכבת נסגרו עליו דלתות הקרון והותירו את התובעת על הרציף, נוסעים שהיו במקום החלו לצעוק אבל שום דבר לא הועיל הרכבת המשיכה בנסיעתה וכך מצאה התובעת את עצמה לבד על הרציף בשעת בוקר מוקדמת בעוד בעלה התובע ממשיך בנסיעה צפונה, בסופו של דבר הוא מצא את עצמו בתחנת הרכבת של חוף הכרמל ונאלץ לחזור לתחנת הרכבת בבנימינה ולמצוא את התובעת מחכה לו שם כשהיא בוכה. לכן תובעים שני התובעים את הפיצוי המקסימאלי שבית משפט זה יכול לפסוק 32,000 ₪.

2.הנתבעת בכתב הגנתה טוענת שהרכבת בתור מערכת הסעה עממית אינה יכולה להתאים את עצמה לצרכיו של כל נוסע ונוסע. ברכבת ישנה מערכת בקרה אוטומטית לסגירת הדלתות ופתיחתן היא מצוידת במנגנון אינפרא אדום, והדלתות אינם יכולות להינעל כאשר נמצא נוסע ביניהן. עם כניסת הרכבת לתחנה בבנימינה נהג הרכבת עצר עצירה הנוסעים פתחו את הדלתות באמצעות כפתור, המצוי בקידמת הדלת. פקח הרכבת ירד עם הנוסעים לרציף וליווה את תהליך הירידה והעליה של הנוסעים בכל משך עצירת הרכבת בתחנה לכל היותר שתי דקות, ורק לאחר שוידא שאין עוד נוסעים בפתח הקרונות נסגרו הדלתות.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעים לא נערכו לירידתם מהרכבת באופן שיכלו להוריד את הכבודה שלהם בפרק הזמן שיועד לכך.

3.בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובעים, העידה גם נוסעת שנסעה באותו קרון שאין בינה לבין התובעים הכרות מוקדמת לפני אותו אירוע וגם היא העידה כמוהם שפרק הזמן שחלף בין פתיחת הדלתות לסגירתן היה פחות מדקה ולא איפשר את הורדת כבודת הנוסעים.

4.העיד גם פקח הרכבת והוא הודה שהיה ביכולתו לעכב את המשך נסיעתה של הרכבת לו היה מבחין במשהו חריג אך הוא לא הבחין בשום דבר.

5.לא מדובר במקרה שמעולם לא התרחשו כמוהו, כבר היו דברים מעולם ומידי פעם ניתנים בבתי המשפט פסקי דין על מקרים דומים. כך לדוגמא ת"ק נתניה 2007/08 שם נפסק פיצוי של 1,200 ₪ לתובעים במקרה דומה.

6.אני מאמין לתובעים ולעדיהם שנכונה טענתם שפרק הזמן שחלף בין פתיחת הדלתות לאחר עצירת הרכבת לבין סגירתן היה קצר מידי, הטענה כי מדובר באנשים שרצו לממן את הטיול שלהם לסין על גבה של רכבת ישראל, היא טענה שמוטב היה אלמלא נטענה.

עם זאת, הסכום הנתבע הוא מוגזם לאין ערוך.

7.סיכומו של דבר אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,200 ₪ והסכום ישא ריבית והצמדה מהיום.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין ומוסברת להם האפשרות להגיש בתוך 15 יום בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.