בנק ערבי ישראלי נצרת 34002 נ' סלימאן

החלטה

1.ביום 19.4.10 הגיש המשיב (להלן: הבנק) נגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 113,501 ₪ בגין יתרה בלתי מסולקת בחשבון 536700/63 שניהל הבנק בעבורו.

2.המבקש הגיש בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בנצרת, שנקבעה לדיון בפני רשם בית המשפט, וכן בקשה לדחיית התובענה על הסף משני טעמים. האחד, התיישנות התביעה; השני, ויתור מכללא על הגשת תובענה חדשה, ניצול לרעה של הליכי בית משפט וחוסר תום לב מצד הבנק. נוכח החלטת כבוד הרשם לפיה הבקשה להעברת הדיון תדון לאחר הכרעה בבקשה לדחייה על הסף, ככל שיהיה צורך בכך, הועבר ההליך לפניי לצורך הכרעה בבקשה לדחייה על הסף.

3.ההליך דנן הנו גלגול נוסף שננקט לאחר שתובענה קודמת שהוגשה על ידי הבנק נגד המבקש במסגרת ת"א 12317/02 של בית משפט זה (להלן: ההליך הקודם), נמחקה לבקשת מגישה.

התיישנות

4.לטענת המבקש, דין התובענה נגדו להדחות מחמת התיישנות. זאת, משום שההליך הקודם נפתח ביום 27.6.02 ומכאן, העילה התגבשה לכל המאוחר במועד זה, ואין חולק כי ממועד היווצרות העילה ועד להגשת התובענה דנן חלפו למעלה משבע שנים.

5.דין הטענה להדחות.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) קובע לאמור:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"

אין חולק, כי בהסתמך על הוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התיישנה התביעה.

6.ואולם, סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי אם "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

7.ההליך הקודם היה תלוי ועומד ממועד הגשתו ביום 27.6.02 (בהמשך אוחד התיק עם ת"א 21945/01 ונרשמו יחדיו כת"א 19588/07) ועד למועד מחיקת התובענה ביום 1.2.10. ברי אפוא כי התובענה טרם התיישנה שהרי אין להביא בחשבון את הזמן בו היה ההליך הקודם תלוי ועומד.

דחייה על הסף מחמת ויתור, חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי בית משפט

8.נימוקים אלה, כטענת סף, דינם להדחות אף הם. טענות אלו של המבקש מושתתות על התנהגות הבנק אשר לדעת המבקש מעידה על חוסר תום לב מצדו מעצם הגשת התובענה דנן.

9.העובדות הרלוונטיות הנן בתמצית, כי לאחר קביעת ההליך הקודם לשמיעת ראיות הצדדים לא קיים הבנק את החלטת בית המשפט ולא הגיש תצהירי עדות ראשית. בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה למחיקת התובענה. בתגובה הגיש הבנק בקשה למחיקת התובענה ללא צו להוצאות בה טען כי ,"לאחר בחינת החוקים שבנדון [צ"ל "התיקים"] בהתאם לטענות בישיבות קדם המשפט החליט התובע למחוק את התובענות ללא צו להוצאות. הואיל ובתיק זה התקיימו דיונים מקדמיים אשר בעקבותם [צ"ל "בעקבותיהם"] החליט התובע למחוק את התובענות, מבוקש בזאת למחוק ללא צו להוצאות.."

נתבקשה תגובת המבקש דנן, ועם קבלתה הוחלט על מחיקת התובענה תוך חיוב הבנק בתשלום הוצאות.

10.אמנם נכון, התובענה נמחקה ולא נדחתה, כך שלכאורה רשאי היה הבנק להגיש תובענה חדשה על יסוד אותה עילה. עם זאת, נוסח הבקשה העיד לכאורה כי בעקבות טענות שהועלו בישיבת קדם-משפט שקל הבנק בשנית את עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליך ובחר לחזור בו מהתובענה שלא על מנת להגישה מחדש. לו הבהיר כי בכוונתו להגיש התובענה מחדש לא מן הנמנע שבית המשפט היה דוחה את בקשתו או היה נעתר לה בתנאים, כגון שההליך יימשך מהשלב בו הופסק או תוך חיוב בהוצאות שתשלומן יהווה תנאי להגשת תובענה חדשה.

11.בנסיבות אלו, יהיה מקום לבחון האם התנהגות הבנק, שלא גילה את כוונתו האמיתית, עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב שכידוע חולשת על כל ענפי המשפט, לרבות על סדרי דין או האם יש לראות בה משום ויתור מצדו בעטיו מנוע מהגשת תובענה חדשה על יסוד אותה עילה. אלא שלצורך הכרעה בסוגיה והשלכותיה על ההליך דנן מן הראוי לאפשר לבנק הזדמנות נאותה להציג את עמדתו, להוכיח מה היתה כוונתו ולהבהיר מה פשר הודעתו לבית המשפט, וזאת לא ניתן במסגרת המצומצמת של הבקשה דנן.

12.אשר על כן הבקשה לדחייה על הסף נדחית.