בנק מרכנתיל דיסקונט נצרת סניף אל ראם 17640 נ' מחמוד אחמד אחמד ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעים.

העובדות בקצרה

1.התובע הינו בנק אשר תבע את הנתבע 1 בתביעה כספית. הנתבע 1 ניהל חשבון אצל התובע, ויתרת חובו בחשבון זה הינה על סך של כ- 167,000 ₪. נתבע מ' 2 ערב לחיובי הנתבע 1, וחתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, מוגבלת בסכום, ביום 23.07.01 (להלן: "כתב הערבות").

מכוח כתב הערבות תבע התובע אף את הנתבע 2 במסגרת תביעה זו נשוא הבקשה.

2.הנתבע 1 הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, וטען כי כתב התביעה אינו ראוי לדיון בסדר דין מקוצר. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 2/9/08 ועל כן אין מקום להתייחס אליה בשנית.

3.הנתבעים, ובעיקר הנתבע מ' 1 טענו כי חסרים להם מסמכים מהותיים, כגון דפי חשבון , הודעות חיוב ריבית והסכמי אשראי, אך מסמכים אלו הועברו אליהם ע"י התובע טרם קיום דיון בבקשות הנתבעים.

טענות הנתבע 1

4.כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבע 1, חסרים בו את התנאים היסודיים והמהותיים, הן לעניין ההתקשרות שבין הצדדים, הן לעניין ציון מסגרת האשראי המוסכמת והן לעניין שיעור הריבית המוסכם כאשר החשבון ביתרת חובה בגבול מסגרת האשראי או כאשר החשבון בחריגה מהמסגרת.

5.התובע, ובניגוד לטענתו בכתב התביעה, טעה עת העמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי, מאחר והתנאים המפורטים בס' 7 להסכם לא התקיימו, במיוחד כאשר התובע לא מפרט בכתב התביעה איזה מקרה מהמקרים המפורטים בס' 7 חל בעניינינו.

6.הנתבע 1 טוען כי הנתבע 2 היה ערב להלוואה ע"ס של 100,000 ₪, ולכן אין התובע זכאי לתבוע את הנתבע 2 על מלוא החוב בחשבון הנתבע 1, ובמיוחד כאשר ההלוואה נפרעה במלואה.

7. התובע לא שלח לנתבע 1 דרישה לשלם את יתרת החוב, אף לא הודעה בדבר ביטול האשראי, והתובע ביטל את האשראי בצורה חד צדדית ללא כל התרעה מוקדמת, ואף תפס את רכבו והחל לנקוט בהליכים נגדו.

המכתב אליו מפנה התובע בכתב תביעתו מעולם לא התקבל לידי הנתבע 1, ובמיוחד כאשר לא צורף לכתב התביעה אישור מסירה המעיד כי אכן נשלח מכתב כלשהו לנתבע 1.

8.הנתבע 1 טוען כי התובע התנה שירות בשירות, ע"י רכישת פיקדונות שקליים, ללא קבלת אישורו של הנתבע 1 .

בבקשתו הוא מפרט תאריכים אשר בהם רכש התובע עבור הנתבע 1 פיקדונות שקליים וגרם להגדלת החריגה בחשבונו וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים. חשבונו של הנתבע 1 חויב בריבית חריגה בגין המשיכה לרכישת הפיקדון השקלי, ומאידך התובע זיכה את חשבונו בתשואת הפיקדונות השקליים הנמוכה משמעותית מחיובי הריבית בגין מימונה.

פעולות אלו של התובע נעשו ללא כל היגיון, הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינת דיני הבנקאות.

9.התובע התנה שירות בשירות ע"י פתיחת תוכנית חיסכון. הוא אילץ את הנתבע 1 לפתוח תוכנית חיסכון בתשלומים חודשיים של 200 ₪ לחודש, כאשר אין כל היגיון ברכישת תוכנית חיסכון באשראי של הבנק, כשהחשבון עומד ביתרת חובה וחריגה.

טענות הנתבע 2

10.נתבע 2 טוען, כי בביקורו בבנק בתאריך 23.07.01, לשם ביצוע פעולות בחשבונו, אשר מנוהל אצל התובע, נפגש עם הנתבע 1 באופן אקראי וללא תיאום מראש, והוזמן לשבת יחד עם הנתבע 1 ופקיד התובע בשם עזמי (להלן: "עזמי"), והוסבר לו על ידי הנתבע 1 כי התובע מבקש ערב להלוואה שנוטל הנתבע 1 ע"ס של 100,000 ₪, אשר תיפרע לתקופה של שנתיים. הנתבע 2 הסכים ועזמי החתים אותו על מסמכי הערבות.

הנתבע 2 מדגיש כי הוא לא קרא את כתב הערבות ויתר המסמכים שנתבקש לחתום עליהם, והיה ברור לו, לנתבע 1 ולעזמי כי מדובר בכתב ערבות להלוואה בסך 100,000 ₪, שכן הדברים אשר נאמרו ע"י הנתבע 1 הושמעו בפניו יחד עם עזמי .