בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' עואד ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן שהגישו עואד אחמד ועואד הלאלה (המבקשים), בעניין תביעתו של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן הבנק), בגין חובות בסך של 282,537 ₪ שנצברו בחשבון אשר ניהלו המבקשים בבנק.

התובענה דנן הועברה אלי לאחרונה לצורך הכרעה בבקשה, נוכח פרישתה של כבוד הרשמת פומרנץ. יצוין, כי נוכח ויתור הבנק, בדיון שהתקיים ביום 5/4/2011, על חקירתו של המבקש 2 על תצהירו, לא נשמעו ראיות בתיק, וכבוד הרשמת הורתה לצדדים להגיש סיכומיהם. בנסיבות אלה, לא ראיתי מניעה ליתן ההחלטה, שכן ההחלטה מתבססת על כתבי הטענות גרידא. (ראה לענין זה, פסק דינו של ביהמ"ש העליון דנ"א 21/89 אורית כהן נ' אושיות חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499).

רקע עובדתי-

המבקשים ניהלו חשבון משותף בסניף טמרה של הבנק. לאחר שנצבר בחשבונם חוב בסך 264,858 ₪, הגיעו המבקשים עם הבנק להסדר לתשלום החוב, במסגרתו ניתנה להם הלוואה על ידי הבנק בגובה סכום החוב (כפי שהיה אותה העת), והוסכם כי סכום ההלוואה ישולם על ידי המבקשים ב- 60 תשלומים חודשיים. לצורך כך חתמו המבקשים על המסמכים הרלוונטיים בבנק (ראה נספח ד' לכתב התביעה). נראה כי עד כאן תוארו העובדות אשר לגביהן אין מחלוקת. עתה יפורטו בתמצית, טענות המבקשים ולאחריהן, טענות הבנק.

טענות המבקשים-

כאמור לעיל, לבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם המבקשים צורף תצהירו של המבקש 2 בלבד. לעניין המבקשת 1 נטען בבקשה, כי היא לא ניהלה את החשבון בפועל, מעולם לא משכה ממנו שיקים, לא קיבלה הלוואה ואף לא נהגה לבקר בסניף הבנק, והחובות הנטענים אינם נוגעים לה כלל וכלל.

לגופה של תובענה טוען המבקש 2 (להלן המבקש) כלהלן-

המבקש מודה כי הגיע עם הבנק להסדר חוב במסגרתו ניתנה לו הלוואת על סכום החוב, אולם טוען כי בחשבון היו מופקדים שיקים מעותדים, שהיו יכולים לכסות את שלושת תשלומי החזר ההלוואה הראשונים, והוא סמך על כך כי כך אכן יהיה. המבקש טוען כי הבנק לא התריע בפניו בטרם העמיד את ההלוואה לפירעון מיידי והחל בהליכים משפטיים כנגדו, למרות שהשיקים המעותדים של צדדי ג' שהופקדו בחשבון, "נפרעו ברובם".

למבקש טענות שונות ביחס לשיקים של צדדי ג' שהופקדו על ידו בחשבון וחוללו. לטענת המבקש מדובר בשיקים בסכומים של מאות אלפי ₪ שמחזיק הבנק, וכי הבנק נטל (ואף גזל) ממנו שיקים בסכומים של עשרות אלפי ₪. המבקש אף טוען לעניין זה כי הבנק לא העביר לחשבונו את הסכומים שהצליח הבנק לגבות מצדדי ג' שהשיקים שלהם חוללו.

המבקש מוסיף ומכחיש את סכום החוב הנטען על ידי הבנק, וכן טוען כי הבנק גבה ממנו סכומי ריביות ועמלות, שלא כדין.

המבקש טוען עוד כי הבנק התנה שירות בשירות, בכך שחייב אותו לפתוח תוכניות חיסכון כתנאי למתן אשראי, וחייב את חשבון העו"ש לטובת פיקדונות ותוכניות חסכון, וזאת למרות שיתרת החובה בחשבון העו"ש לא אפשרה זאת, באופן שהביא לכך כי המבקש שילם סכומים גבוהים בשל חיוב יתרת חובתו בריבית חריגה.

באופן כללי טוען המבקש כי חוסר הפירוט של טענותיו מוצדק, בשל כך כי לא הומצאו לו על ידי הבנק כל המסמכים שדרש, וטוען על כן שיוכל לפרט מכלול טענותיו השונות לאחר המצאתם של המסמכים האמורים.

טענות הבנק-

הבנק שולל מכל וכל את טענות המבקש. ראשית טוען הבנק, כי תצהיר המבקש לוקה בחוסר פירוט, ומוצדק לדחות את בקשת הרשות להתגונן רק מטעם זה בלבד. לעניין המבקשת 1 טוען הבנק כי היה על המבקשים להגיש גם תצהיר מטעם המבקשת 1, ואין בתצהירו של המבקש כדי להועיל למבקשת 1. לגופן של טענות המבקש, טוען הבנק כדלקמן:

הבנק טוען כי המבקשים הפרו את התחייבויותיהם לבנק, שכן לא עמדו בהחזרי ההלוואה בהתאם להסכם שנחתם על ידם. הבנק שולל את טענת המבקש באשר לאותם שיקים מעותדים, שהיו אמורים לכסות את החזרי ההלוואה הראשונים.

לעניין הטענה בדבר העדר התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים טוען הבנק כי כלל לא היה מחויב לתת למבקשים התראה בטרם ינקוט נגדם בהליכים משפטיים, והיה רשאי להעמיד ההלוואה לפירעון מיידי, ועל כן יש לדחות טענה זו.

לעניין השיקים, טוען הבנק לא מעולם לא העלים שיקים מחשבון המבקשים (ולראייה, המבקשים לא הגישו תלונה במשטרה בעניין), כי הכספים שכן נגבו על ידו בגין השיקים שחוללו הופקדו בחשבון המבקשים, וכי טענות המבקשים לעניין זה מופרכות. לטענת הבנק, עיון בדפי החשבון שהועברו למבקשים אף מוכיח כי הכספים האמורים הופקדו בחשבון המבקשים (יצוין, כי אף אחד מהצדדים לא הגיש לבית המשפט את העתקי דפי החשבון האמורים, שהבנק העביר לכאורה למבקשים).

לעניין טענות המבקשים בדבר שיעורי הריבית, טוען הבנק כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענות לעניין זה, שכן התחייבו במסגרת הסדר החוב כי לא תהיינה להם כל טענות בקשר עם גובה הריבית, ולחילופין, כי הטענה נטענה בכלליות מבלי לפרטה די הצורך. הבנק לא התייחס לגופן לטענות המבקשים באשר לחיוב החשבון בעמלות שלא כדין, ולעניין גובה החוב טען כי המבקשים הודו ואישרו את גובה החוב במסגרת הסדר החוב עליו חתמו המבקשים.

לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות, טוען הבנק כי בהסדר החוב הצהירו המבקשים כי לא נעשתה על ידי הבנק התניה כזו, ולחילופין, טענה זו של המבקשים לוקה גם היא בחוסר פירוט והמבקשים לא הוכיחו ראשיתה של ראייה לעניין זה.