בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' מוסטפא ואח'

החלטה

בקשת רשות להתגונן.

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד שני הנתבעים בגין ערבותם המתמדת ל"כל חוב" מוגבלת בסכום – לאבטחת חובו של החייב העיקרי – לתובע.

לכתב – התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.כתב – ערבות מתמדת ל"כל חוב" – חתומה ע"י שני הנתבעים.

2.פסק – דין מיום 25.7.01 שניתן נגד החייב העיקרי.

3.החלטה מיום 1.12.09 על מתן צו כינוס נגד החייב העיקרי בביהמ"ש המחוזי בבאר – שבע

במסגרת פש"ר 5404/09.

4.שערוך סכום הערבות נכון ליום הגשת התביעה.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהיריהם.

המצהירים טוענים כי מעולם לא קיבלו שום התראה ו/או מכתב ו/או הודעה על כך שהחייב העיקרי לא עמד בהחזר ההלוואה, וכי לא ידעו שהוגשה תביעה נגדו.

בא – כוחם של הנתבעים מצביע על טעות בשתי הספרות האחרונות של תעודת הזהות של הנתבע 1, וכמו כן הוא טוען להתיישנות התביעה, שכן לטענתו מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מיום 8.8.01 – מועד נקיטת הליכי הוצל"פ נגד החייב העיקרי.

ב"כ התובע טוענת כי נפלה טעות קולמוס במספר תעודת הזהות של הנתבע 1 – מה גם שבאישור מסירת התביעה לנתבע 1 תוקן מס' ת. הזהות ונרשם המספר הנכון. (אישור מסירה מצורף כנספח א' לתגובת ב"כ המשיב).

אני מתירה את תיקון הטעות, והגשת כתב – התביעה המתוקן.

אשר לטענת ההתיישנות, טוענת ב"כ התובע בצדק כי עילת התביעה נגד "ערב מוגן" לא נולדת ביום בו נוצר החוב אלא ביום בו קמה עילת תביעה נגד הערבים, ועילה זו קמה ביום בו ניתן צו לכינוס נכסי החייב העיקרי – 1.12.09. (נספח ג' לכתב – התביעה).

מכאן שבמועד הגשת התביעה – 26.5.11, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

אין ממש בטענת המבקשים כי לא ידעו על חובו של החייב.

ביום 3.6.01 נשלחה למבקשים הודעה ע"י המשיב על החוב וניתנה להם האפשרות להצטרף לתביעה בהתאם לסעיף 17 ג' לחוק הערבות. (העתק מכתב, אישורי משלוח בדואר רשום ואישורי מסירה – נספח ב' לתגובת ב"כ המשיב).

עוד קודם לכן ביום 29.10.00 נשלח למבקשים מכתב המודיע להם על חובו של החייב. (נספח ג' לתגובת ב"כ המשיב).

הנתבעים חתמו על כתב – הערבות, על דפי מידע לערב, ועל דפי מידע על הערב, בהם הם מאשרים את פרטיהם ואת נכונותם לערוב לחובו של החייב העיקרי. (נספח ד' לתגובת ב"כ המשיב).