בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' חברוני ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

1.המשיב 1 (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקשת וכנגד המשיב 2 (להלן: "המשיב") תביעה לתשלום יתרת חוב בחשבון בנק משותף של המבקשת והמשיב, המתנהל אצל התובע.

2.בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת, כי חשבון הבנק נשוא התביעה נפתח כחשבון משותף, אולם מאז נפתח החשבון הוא נוהל על ידי המשיב בלבד, וכי השימוש היחיד שנעשה על ידה בחשבון הוא באמצעות כרטיס אשראי.

3.המבקשת טוענת כי מעיון בדפי החשבון עולה כי המשיב ביצע פעולות של הפקדת ומשיכת סכומי כסף בחשבון ונטל הלוואות בסכומים גבוהים, תוך חריגה ממסגרת האשראי, מבלי ליידע אותה ומבלי לקבל את הסכמתה לכך. הלוואות אלה נלקחו לצורכי עסקו וצרכיו האישיים של המשיב. לטענת המבקשת, התובע שיתף פעולה עם המשיב, מבלי ליידע אותה, ומתן ההלוואות בסכומים החורגים ממסגרת האשראי, מהווה חריגה מהרשאה.

4.המבקשת מציינת כי היא והמשיב מצויים בהליכי גירושין וכי במסגרת התיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הורה בית המשפט לבדוק את התנהלותו הכספית של המשיב בנוגע לחשבון נשוא התביעה.

5.עוד טוענת המבקשת, כי מעולם לא נטלה הלוואה מן הבנק ולא ידעה על נטילת ההלוואות על ידי המשיב, ואין לחייב אותה בגים פעולות שבוצעו ללא ידיעתה, תוך חריגה ממסגרת האשראי שניתנה לחשבון.

6.התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, אין מחלוקת כי החשבון נשוא התביעה נפתח כחשבון משותף, כאשר חתימת כל אחד מבני הזוג מחייבת את החשבון. בחשבון הונפקו גם פנקסי שיקים וכרטיסי אשראי לכל אחד מבעלי החשבון, היינו, החשבון נוהל כחשבון משק בית רגיל.

7.התובע טוען כי סמוך למועד פתיחת החשבון ביקשו המבקשת והמשיב הלוואה בגובה 100,000 ₪ לתקופה של 36 חודשים. הלוואה זו נחתמה על ידי שני בני הזוג. בחודש 02/10 פנה המשיב אל התובע בבקשה לקבלת הלוואות "גב אל גב" לשם יזמות בפרויקט בנייה. הלוואות אלה אמנם ניתנו לבקשת המשיב, אך לא היה בהם מוטיב אשראי או סיכון, שכן כנגדם ניתנו בטחונות של צד ג' ופירעון ההלוואות נעשה מתקבולים שהתקבלו ממכירת הנכס, כך שלא היה בהלוואות אלה כדי להשפיע על גובה החשבון המשותף של בני הזוג. גם הלוואות נוספות שנלקחו על ידי המשיב הן הלוואות שניתנו כנגד פיקדון אשר כיסה את ההלוואות ואינן משליכות על מצב החשבון המשותף.

8.התובע מוסיף וטוען, כי המבקשת והמשיב פנו לנציגיו וביקשו לאשר חיובים, תוך הבטחה לכסות את החריגה שנוצרה בחשבון בפרק זמן קצר. ואכן, עיון בדפי החשבון מלמד שהמבקשת והמשיב דאגו להפקיד סכומים על מנת שהחשבון ישוב ליתרת החריגה המאושרת.

9.ביום 26.10.11 ניתנה למבקשת ולמשיב הלוואה בסכום של 45,000 ₪, שמטרתה הסדרת החריגות החוזרות ונשנות בחשבון. סך האשראי בחשבון בני הזוג תאם את גובה מחזור הזכות של בני הזוג בחשבון. המבקשת ופקידת הבנק שוחחו מספר פעמים והמבקשת מסרה כי תגיע לבנק לחתום על ניירת. ואולם, זמן קצר לאחר מכן עלו יחסי בני הזוג על שרטון ובשל כך לא הגיעה המבקשת לבנק לחתום, וכעת היא מתכחשת לחוב אשר נוצר בידיעתה. ביום 9.11.11 הודיעה המבקשת לתובע כי קיים סכסוך בינה לבין המשיב, ובו ביום בוטלו כרטיסי האשראי בחשבון, על מנת שלא יעשה בהם שימוש לרעה. מאז אותו מועד לא אושרו חריגות בחשבון.

10.לסיכום, טוען התובע, כי יתרת החוב בחשבון נשוא התביעה נובעת מפעילות שוטפת של בני הזוג בחשבון, שימוש בכרטיסי אשראי, יתרת חוב מהלוואה שניתנה בשנת 2009 ויתרת חוב מהלוואה שניתנה באוקטובר 2011. כל טענות המבקשת מופנית כנגד התנהלות בן זוגה, כאשר התנהגות התובע היתה כדין. בנוסף, המבקשת ידעה היטב על הנעשה בחשבונה לאורך כל התקופה.

11.בתשובה טוענת המבקשת, כי מתגובת התובע עולה כי החלק הארי של התנועות בחשבון נגע להלוואות בסכומי עתק שהוענקו לבן זוגה, בלי ידיעת המבקשת וללא הסכמתה. עוד טוענת המבקשת, כי אף התובע מודה בתגובתו כי בקשת ההלוואה האחרונה שניתנה בחשבון לא נחתמה על ידי המבקשת ואף הטענה כי המבקשת חתמה על הלוואה בסכום של 100,000 ₪ בסמוך לפתיחת החשבון לא הוכחה.

12.דין הבקשה להתקבל.

כאמור, טענות המבקשת מופנות כנגד התנהלותו של המשיב בחשבון, אשר נתן לבן זוגה הלוואות מבלי לידע את המבקשת ומבלי לקבל את הסכמתה לכך. התובע חולק על טענות המבקשת וטוען כי ההלוואות ניתנו בידיעתה של המבקשת והסכמתה. מכל מקום, אין חולק כי בקשת ההלוואה האחרונה שניתנה בחשבון, אשר ממנה מורכב עיקר החוב נשוא התביעה, לא נחתמה על ידי המבקשת. בנסיבות אלה, ככל שתוכחנה טענות המבקשת כי ההלוואות בחשבון ניתנו שלא בידיתה ובהסכמתה וכי ניתנו תוך חריגה ממסגרת האשראי, הרי שלמבקשת תקום הגנה לכאורה בפני התביעה.

לפיכך, אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן.

13.לנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות").

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על-פי דין.

הנתבעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.