בנק מזרחי טפחות קריית שמונה 20487 נ' ויזמן

החלטה

בפני בקשה למתן צו עיקול זמני. בבקשה נטען, כי למשיב זכויות במקרקעין (שתי חלקות בקריית שמונה) ובנגרר; כי לא ידוע על קיומם של נכסים נוספים; וכי קיים חשש, שאם לא יינתן צו עיקול כמבוקש יעביר המשיב זכויותיו בנכסים לאחרים.

כידוע, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כמה דרישות, שרק בהתקיימן יינתן צו עיקול זמני:

א.הדרישה הקבועה בתקנה 362(א), וחלה על כלל הסעדים הזמניים, לכך שביהמ"ש ישתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה.

ב.הדרישה הקבועה בתקנה 374(ב), ונוגעת ספציפית לסעד העיקול הזמני, להתקיימות חשש סביר לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצועו של פסק הדין.

ג.הדרישה הקבועה בתקנה 362(ב)(1), לכך ש"מאזן הנוחות" יצדיק מתן הסעד הזמני, דהיינו - הנזק שייגרם אם לא יינתן הסעד הזמני יעלה על הנזק שייגרם במתן הסעד הזמני.

ד.הדרישה הקבועה בתקנה 362(ב)(2) - דרישת תום הלב בבקשת הסעד הזמני, והיות הסעד המבוקש צודק וראוי בנסיבות העניין.

סבורני, כי בנסיבות תיק זה לא עלה בידי המבקש לבסס חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, כנדרש, ועל כן דין הבקשה – להידחות.

עסקינן בתביעה נגד ערב, כפי שעולה מכתב התביעה, על פי כתב ערבות משנת 2010. החייב העיקרי פנה להליכי פשיטת רגל, וניתן נגדו צו כינוס נכסים.

בנסיבות אלה, אין די, לטעמי, בטענה, כי ידוע למבקש על כך וכך נכסים שברשות הנתבע, וכי קיים חשש (ערטילאי), שבלא צו העיקול, יועברו נכסים אלו לאחרים. כאמור, המשיב אינו החייב העיקרי, אלא מי שערב לחובו. על כן, על המבקש להראות, כי נעשו פניות לערב על מנת לפרוע את חיובי החייב העיקרי, ומה היתה תגובתו לאותן פניות (אם הגיב). על המבקש להעמיד תשתית ראייתית ממשית לקיומו של חשש להכבדה, מעבר לעובדה, שאין למבקש ידיעה אודות נכסים נוספים, ומעבר לחשש – הקיים כלפי כל נתבע פוטנציאלי – כי המשיב עלול לעשות להברחת נכסיו.

הטענות שבתצהיר התומך בבקשה – כלליות. אין כל טענה על פנייה לערב, יידוע הערב אודות החוב, מועד היידוע, ותגובתו של הערב לאלו.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: