בנק מזרחי-טפחות סניף עפולה נ' אזרד עמר ואח'

החלטה

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע 1 בגין יתרת חוב בלתי נפרעת בחשבונו ונגד אחיו, הנתבע 2, אשר חתם ביום 17.11.05 על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 80,000 ₪ לאבטחת כל חוב של הנתבע 1 כלפי התובע.

במועד זה העמיד התובע לרשות הנתבע 1 (שייקרא להלן "החייב") הלוואה ע"ס 75,000 ₪ קרן בצירוף ריבית והוצאות שונות כמפורט בהסכם ההלוואה.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.טופס פתיחת חשבון, וטופס הפשרת חשבון - חתומים ע"י החייב.

2.תנאים כלליים לפעילות באשראי לקוח פרטי-חתומים ע"י החייב.

3.כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 80,000 ₪ לאבטחת כל חוב - חתום ע"י הנתבע 2 (להלן: "הערב").

4.הסכם הלוואה בריבית ניידת - חתום ע"י החייב.

5.העתק דף יתרות שאילתת חבויות המראה את יתרת-החובה.

6.העתק מכתבי דרישה של בא כוח הבנק מיום 18.5.06 ומיום 19.12.06 לנתבעים 1,2.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, מאשר החייב כי עיסקו נקלע לקשיים וכי ביקש להסדיר את חובותיו בבנק על מנת לא להפוך ללקוח מוגבל. מנהל הבנק היה מוכן להורות על פריסת חוב זמנית, ובלבד שיחתום על הסכם הלוואה ע"ס 75,000 ₪ על אף שלטענת החייב לא היה חייב סכום זה באותו מועד – יולי 2005.

ביום 17.11.05 נחתם הסכם ההלוואה (נספח ה' לכתב התביעה), ובאותו מעמד סוכם לדברי החייב כי הערב יחתום על ערבות ל – 80,000 ₪, לא להבטחת כל חוב, אלא להבטחת החוב שיתגבש לאחר פרעון כל ההמחאות המצויות בחוץ אצל הספקים, ולאחר שהצדדים ידעו במפורש מה סכום החוב, .. "תתבצע פריסה של 120 חודשים על כלל החוב להלוואה .. זה היה התנאי לחתימה על הערבות ע"י המבקש 2 בפני מנהל הבנק, וזה היה התנאי שאחתום על הלוואה על חוב שלא הגיע כלל לסכום הזה".

החייב חוזר בתצהירו כמה פעמים על עיקרי ההסכמה הנ"ל, וטוען כי לאחר מכן, כאשר ביקש לחתום על ההסכם שסוכם כי תתבצע פריסת החוב, העומד על כ – 72,000 ₪ לאחר פרעון ההמחאות – ל – 120 חודשים, כפי שסוכם, כאמור, (ר' נספח א' לבקשת הרשות להגן – "פריסת החוב ל - 120 חודשים כנגד ערבותו הקיימת של מנשה אזרד") – סרבה סגנית המנהל החדשה להכיר בכך, והתכחשה למה שהוסכם בין הצדדים על הפריסה הנ"ל.

החייב 2 חזר על טענות אחיו, כי סוכם בין הצדדים שהוא יחתום על ערבות עד ל – 80,000 ₪, לא להבטחת כל חוב כטענת ב"כ התובע, אלא להבטחת החוב שיתגבש לאחר פרעון כל ההמחאות המצויות בחוץ אצל הספקים, ולאחר שיוודע גודל החוב, תתבצע פריסה של 120 חודשים על כלל החוב, להלוואה שהועמדה לצורך זה.

בחקירתו הנגדית אמר החייב כי לפני העמדת ההלוואה, חובו היה 20,000 ₪, אך משהוצגו בפניו דפי החשבון – מש/1 – לפיהם חובו לפני קבלת ההלוואה היה 45,271 ₪ השיב: "יכול להיות".

הוא שב וציין כי מנהל הבנק הבטיח לו פריסה של 120 תשלומים, אך הודה כי בהסכם ההלוואה כתוב: 60 תשלומים, וחתימתו מופיעה ליד סעיף זה. החייב הופנה לנספח א' המצורף לתצהירו לפיו 120 תשלומים הובטחו ב – 9/06, אך בהלוואה שנלקחה ב – 17.11.05 נקבע כי ההלוואה תוחזר ב - 60 תשלומים.

המבקש אישר כי במשך שנה מיום העמדת ההלוואה לא שילם שקל אחד על חשבון ההלוואה פרט לניירות ערך שנמכרו בסך של 3,000 ₪. הוא אישר כי אחרי שנפרעו השיקים של הלקוחות, נשאר חוב של 79,161 ₪: "אם היו מגיעים איתי להסדר אז הייתי מודה בחוב, הבנק לא עמד בהסכמים".

הערב אישר בחקירתו הנגדית כי הוא חתום על כתב הערבות, וכי כתוב שם "לאבטחת כל חוב", אך לדבריו עובדה זו לא הוסברה לו. הוא אישר את חתימתו על שני מסמכים נוספים בנוסף להסכם ההלוואה. האחד – "תוספת לערבות מתמדת ומוגבלת בסכום להבטחת כל חוב" – מסמך תוספת מיום 17.11.05 – מש/2, והשני – "הודעה לערב או לממשכן" – מש/3.

הערב אמר כי לא קרא את המסמכים מאחר שמיהר ללכת, אך הלכה פסוקה היא כי מי שחותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו, הבין את הכתוב בו ואישר בחתימת ידו את הסכמתו לתוכנו.

בעמ' האחרון בהודעה לערב – מש/3 – תקופת החוב – 17.11.10 – מתאימה ל - 60 חודשים ולא ל - 120, כפי שטוענים המבקשים. הערב התעקש שאלמלא הבטחת הפריסה ל - 120 חודשים לא היה חותם כערב. לדבריו: "את טוענת שרק ב – 18.9.06 הובטחו 120 תשלומים. אני חוזר על מה שטענתי".