בנק מזרחי-טפחות סניף חדרה נ' עמית ואח'

החלטה

רקע :

חברת די.אמ.או – תקשורת, שירותים ובינלאומי בע"מ (בפירוק) (להלן: "די.אם.או") נמנתה בתקופה הרלוונטית לתביעה על לקוחות התובע, ולבקשתה נפתח והתנהל בעבורה אצל התובע בסניף חדרה, חשבון מס' 416660.

ביום 22.2.09 ניתן צו פירוק זמני נגד החברה, והוא הפך, במהלך חודש יוני 2009 לצו פירוק קבוע. עקב מתן הצו, מעוכבים כל ההליכים כנגד די.אמ.או.

חובה של די.אמ.או. לתובע, נכון ליום הגשת התביעה עמד על פי הנטען, על סך של 203,769 ₪.

הנתבעים 1 ו – 2 היו בתקופה הרלוונטית לתביעה בעלי המניות ו/או מנהלים ודירקטורים ובעלי זכויות חתימה ובעלי עניין ושליטה בדי.אם.או, וערבו לכל התחייבויות החברה כלפי התובע, מכח ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, עליה חתמו (להלן: "כתב הערבות").

הנתבעת 3, המצויה אף היא בשליטת הנתבעים 1 ו – 2 ערבה לכל התחייבויות די.אם.או. כלפי התובע מכח ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום עליו חתמה.

התובע טוען, כי הנתבעים חבים בתשלום סכום החוב של די.אם.או. לתובע, וזאת מכח חתימתם על כתב הערבות, ומכאן קמה תביעתו.

ביום 11.10.09, הגישו הנתבעים 1 ו- 2 בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למחיקת כותרת התביעה וחילופי חילופין בקשת רשות להתגונן (להלן : "הבקשה"). הנתבעים 1 ו- 2 הלוא הם המבקשים מתן רשות להתגונן, יקראו להלן ולשם הנוחיות: "הנתבעים". לנתבעת 3 אשר לא התגוננה ושכנגדה תלוי צו פירוק, יש בבקשה זו מעמד פורמלי בלבד.

הבקשה הסתמכה, רובה ככולה, על הטענה כי לכתב התביעה צורפו מסמכים וכתב ערבות הנוגעים לדי.אם.או. אשר אינה נתבעת בתביעה, ואילו כתב התביעה עצמו מתייחס לתביעה חוב כלפי הנתבעת 3 ומכוח ערבותם של הנתבעים לחובותיה.

לדיון בבקשה, אשר התקיים ביום 15.2.10, התייצב הנתבע 1 בלבד, ואילו הנתבעת 2 לא התייצבה ואף לא הגישה כל בקשה בנושא.

במהלך הדיון נחקר הנתבע 1 על תצהירו, ונוכח לדעת כי בניגוד לאמור בבקשה, התביעה הוגשה בגין חוב של די.אמ.או, והנתבעת 3 אינה נתבעת בגין חוב שלה לתובע, כי אם בגין חתימתה על כתב הערבות.

ביום 30.5.10 הגישו הנתבעים בקשה לתקן את הבקשה, בטענה כי זהות הצדדים בתיק דנן, לזהות הצדדים בתיק נוסף שהגיש התובע, יצרה אצל הנתבעים בלבול והטעיה והם סברו בתום לב כי מדובר בתביעה זהה לאותה תביעה נוספת, ומשכך, לא פירוט את טענותיהם העובדתיות והמהותיות הרלוונטיות לתביעה דנן.

ביום 14.6.10 ניתנה החלטתי הדוחה את בקשת התיקון .

ההחלטה מצויה בתיק ומדברת בעד עצמה.

בקצירת האומר, סברתי כי לאחר שהדיון בבקשה גופא כבר התקיים, והבנק התובע/משיב, שינה מצבו הדיוני לרעה, אין לאפשר תיקון.

טענות הנתבעים :

לטענת הנתבעים, כתב התביעה וזהות הנתבעים בו, זהים לנתבעים בתיק נוסף – ת.א. 162562/09 (שלום ת"א) (להלן : "התיק השני").

הנתבעים טוענים כי זהות זו בין הצדדים וכן זהות במרבית פרטי התביעות, יצרה אצלם בלבול והם סברו כי מדובר בתביעות זהות.

עקב כך, לטענת הנתבעים, הם לא פרטו במסגרת הבקשה למתן רשות להגן אשר הגישו, ובמסגרת תצהיריהם את הטענות העובדתיות והמהותיות אשר יש בהן כדי להשפיע על סיכוייהם בתביעה דנן.