בנק מזרחי-טפחות סניף התחנה המר נ' שטרית זיוה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובע בנק מזרחי טפחות בע"מ כנגד הנתבעים לתשלום יתרת הלוואה שלא סולקה, בסכום של 231,099 ₪.

הנתבעים הגישו בקשה לרשות להתגונן, במסגרת הבקשה העלו טענת התיישנות.

התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו, מטעם התובע, הגב' ויקטוריה אהרון, מר יחיאל פרץ, ומר אלימלך הופמן, ומטעם הנתבעים הנתבעת מס' 2.

אין מחלוקת שהתובענה הוגשה ביום 24.5.07.

אין מחלוקת שההלוואה נשוא הדיון ניתנה ביום 1.10.1998, בסכום של 100,000 ₪ על פי הסכם נספח ג' לכתב התביעה, וכי על פי הסכם ההלוואה התחייבו הנתבעים לשלם לתובע את ההלוואה בשישים תשלומים החל מיום 25.10.1998, וכלה ביום 25.9.2004.

על פי האמור בסיכומי ב"כ התובע, התובע העמיד את הלוואה לפירעון מידי ביום 6.9.2000.

הנתבעים העלו טענה להפחתת החוב בגין סכום שהופקד בחשבון, וכן טענת התיישנות.

טענת התיישנות;

על פי טענת ב"כ התובע בסיכומיה, ביהמ"ש נתן לנתבעים רשות להתגונן, ביחס ל – 19 התשלומים הראשונים על פי לוח הסילוקין של ההלוואה.

אלא שעל החלטת ביהמ"ש הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי, אשר קבע במסגרת פס"ד בערעור, כי הנתבעים יוכלו להעלות טענה, על פיה התובע העמיד את מלוא החוב לפירעון מידי עוד בטרם ספטמבר 2000, (ראה החלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 1111/08 מיום 5.11.09).

אם כך, על ביהמ"ש לדון גם במחלוקת הנוגעת למועד העמדת החוב נשוא ההלוואה לפירעון מידי.

השאלה מתי העמיד התובע, שהינו בנק את החוב לפירעון מיידי, יכולה להיות מוכחת באמצעות מסמכים, אלא שהתובע לא המציא את מכתב הדרישה כראייה בתיק זה.

במסגרת נושא ההתיישנות העידו שניים מטעם התובע, מר הופמן ומר פרץ.

מר הופמן, היה בזמנים הרלוונטיים מנהל סניף שבו נוהל חשבונם של הנתבעים.

על פי עדותו, במחצית הראשונה של שנת 2000, עשה מאמצים להגיע להסכם עם הנתבעים בנוגע לחוב, ולאחר שהניסיון לא צלח הועבר הנושא לטיפול משפטי.

מעדותו עולה, כי חשבונם של בני הזוג שטרית הועבר לטיפול המחלקה המשפטית עוד במחצית הראשונה של שנת 2000, היינו לפני יוני 2000, ועוד העיד מר הופמן, כי במסגרת העברת התיק למחלקה המשפטית, מולא מסמך, מסמך הנוגע להעברת הטיפול למחלקה המשפטית, מסמך כזה לא הוגש לביהמ"ש.

מר פרץ, העובד במחלקה המשפטית של התובע, העיד, כי התיק הועבר לטיפולו, וכי רק בספטמבר 2000 הוכן התיק להעברה למשרד עורך דין חיצוני לשם הגשת תובענה, וכי רק באוקטובר 2000 הוגשה בקשה למימוש המשכנתא, ולכן פועל יוצא, רק בספטמבר או סמוך לכך הועמדה ההלוואה לפירעון.

בחקירתו, עלה, כי ההלוואה שניתנה בשנת 1998, הינה מחזור חוב קודם, וכבר בפברואר 99, הצטבר חוב בשל אי פירעונם של תשלומי ההלוואה, עוד הסתבר מעדותו, כי בתקופה שבין קבלת התיק לטיפולם, ועד להעברת התיק למשרד עו"ד חיצוני לשם נקיטת הליכי גבייה, הוצאו מכתבים שונים לנתבעים, מכתבים אלה לא הוצגו.

המצהיר מר פרץ נחקר והואיל ועסקינן בעד, ימנע ביהמ"ש מלהביע את מורת רוחו מעדותו של עד זה, מעבר לאמור כאן, אלא שבחקירתו אי אפשר היה לקבל תשובה עניינית, ופשוטה, האם לפני קבלת התיק למשרדי המחלקה המשפטית הוצא מכתב התראה?