בנק מזרחי טפחות נ' פרץ ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתם של המבקשים, יורם פרץ, רחל פרץ, יצחק בוזגלו וונונו חנה, הנתבעים מס' 1-4, כי אורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגדם, בהעדר הגנה, ביום 10/12/2007, על ידי כב' הרשמת ע' אלפסי (כתוארה אז), במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש כנגדם המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ, בת.א. (אשדוד) 1044/07.

תמצית הטענות בכתב התביעה

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים 1-2, יורם פרץ ורחל פרץ, לוו מן המשיב סכומי כסף שונים כאשר הנתבעים 3-5 ערבו להלוואות אלה.

מאחר והנתבעים 1-2 לא עמדו בהחזרי ההלוואות, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, לשם מימוש משכון שנרשם על נכס מקרקעין של הנתבעים.

דא עקא, כי על פי הנטען בכתב התביעה, כספי התמורה שנתקבלו בגין מימוש הנכס לא כיסו את חובם של הנתבעים כלפי המשיב, ונותרה יתרת חוב של 369,370 ₪, נכון ליום 11/6/2007.

לפיכך, עתר המשיב לחייב את הנתבעים כולם, בתשלום הסכום האמור לידיו, ביחד ולחוד.

תמצית הטענות בבקשה לביטול פסק הדין

בבקשתם לביטול פסק הדין טוענים המבקשים, כי כתבי ההגנה לא הוגשו על ידם במועד, עקב מצגי שווא שהציג ב"כ המשיב כלפי המבקשים, באמצעות המבקש מס' 1, לפיהם יושג הסדר עם המשיב ואין צורך בהגשת כתב הגנה מטעם המבקשים.

המבקשים הוסיפו, כי יש בפיהם טענות הגנה טובות, לגוף העניין, ובין היתר, בהסתמך על:

העובדה כי המבקשים 3-4 (להלן: "הערבים") לא יודעו על ידי המשיב כי המבקשים 1-2 אינם משלמים את ההלוואה כסדרה.

העובדה כי המשיב לא פעל בזריזות, על פי בקשות המבקשים 1-2, למכירת הנכס.

העובדה כי המשיב פעל תוך עצימת עיניים ומחדל, שכן תשלומי ההלוואה לא שולמו במשל שנים רבות על ידי המבקשים 1-2.

העובדה כי בעת החתמת המבקשים 3-4 על מסמכי ההלוואה, לא נמסר להם הסבר בנוגע לערבותם, למעט אמירה כללית כי מכירת הנכס תפטור אותם מערבותם.

עוד טוענים המבקשים, כי המבקשים 1-2 לא יידעו את המבקשים 3-4 במצבם הכלכלי הקשה, שנבע מהוצאות כספיות גבוהות לצורך טיפולים רפואיים, וזאת מחמת צנעת הפרט.

לטענת המבקשים, המשיב איפשר לחוב "לתפוח" למימדים אימתניים, וזאת בשל העובדה שלא פעל במשך 7 שנים בהם לא שילמו המבקשים 1-2 את החזרי ההלוואה, ולא שעה לניסיונותיהם לגרום לו למכור את הנכס.

המבקשים העלו בבקשתם טענות משפטיות שונות המבססות, לטעמם, את הגנתם, ובהן:

טענת התיישנות – לטענתם עילת התביעה נולדה ביום בו הפסיקו לשלם המבקשים 1-2 את ההלוואה, ולפיכך, עברו 9 שנים עד להגשת התביעה.

טענה בדבר הפרת חובות האמון החלות על המשיב – לטענתם הפר המשיב את חובות האמון שלו כלפי הערבים באי מתן הסבר על ערבותם, באי-מסירת עותק מכתב הערובה, באי-הודעה על העדר תשלומים מצד המבקשים 1-2, בעובדה כי לא פעל למכירת הנכס במשך 7 שנים ובהתעלמות מפניות חוזרות ונשנות למכירתו.