בנק מזרחי טפחות בעמ נ' הוזט

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך נומינלי של 120,774 ₪ שהוגשה כנגד המבקש על ידי המשיב, תאגיד בנקאי, לתשלום יתרת חוב בלתי מסולקת.

עיינתי בבקשה ובכתב התביעה, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. אבהיר טעמיי.

הלכה למעשה, אין המבקש כופר בחובו לתובע והוא אך מבקש להגיע להסדר עם התובע באשר לאופן פירעונו (ראו, למשל בפסקה 11 לתצהירו). ברי, כי רצון להגיע להסדר איננו בבחינת הגנה אפשרית מפני התביעה.

טענותיו הנוספות של המבקש מצויות כולן במישור היחסים שבינו ובין צדדי ג' – שותפיו ותאגיד שבשליטתם. עם כל ההבנה לנטען, הרי שאין טענות אלה בבחינת הגנה מפני תביעת המשיב (במיוחד שעה שלא נטען למעורבות – פעילה או סבילה – של המשיב בכל הקשור עם יחסים אלה והנזקים שגרמו צדדי ג' למבקש).

כידוע, אין די ברצונו של נתבע לשלוח הודעה לצד שלישי בכדי לשמש כטעם של ממש למתן רשות להתגונן, ככל שאין לנתבע הגנה אפשרית ועצמאית כנגד התביעה (השוו: ע"א 451/92 הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (פורסם במאגרים המשפטיים ; 22.2.94) ; ע"א 585/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סלנט פ"ד כ(96), 98). הוא הדבר גם בענייננו, וזאת מבלי לגרוע מאפשרות המבקש למצות את מלוא זכויותיו כנגד הצדדים השלישיים במישרין (וכפי שכעולה מהאסמכתאות שצורפו, פעל כך ממילא המבקש).

מכלל הטעמים שפורטו לעיל, באתי כאמור לכלל מסקנה שדין בקשת הרשות להתגונן להידחות, וכך, ובהתחשב בהוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אני מורה.

משלא נקבע דיון ולא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.

התובע ימציא תוך 14 יום נוסח פסיקתא מתאים לחתימה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: