בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ביטאר

החלטה

בפני בקשת הנתבע (המבקש) ליתן לו רשות להתנגד לביצוע שיק שהוגש על ידי התובע (המשיב).

ראשית, טען המבקש, הסמכות המקומית לדיון צריכה להיות בפני בית משפט בנצרת. המשיבה גורסת כי לבית משפט זה סמכות מקומית, וזאת משהיו מספר נתבעים והסמכות מוקנית לבית המשפט נוכח מקום עיסקו של החייב העיקרי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה, מצאתי כי קיימת סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה.

משכך, עלי לבחון את טענות הצדדים לעניין ההתנגדות עצמה.

המבקש טוען כי המשיב אינו אוחז כשורה, משלא הוכח שאכן שולמה תמורה בעד השטר. לעמדתו, נהג המשיב בחוסר תום לב בנסיבות שתוארו בדיון ביום 25.5.14.

המשיב גורס כי בקשת הרשות להתנגד לוקה בחוסר פירוט מוחלט, ועל כן דינה להידחות. זאת ועוד, טענות המבקש – על פי המשיב – לא מספקות לו כל הגנה אמיתית, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

על אף האמור, על ההגנה הלכאורית המועלית בבקשת הרשות להגן להיות מפורטת דיה:

"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ראה בע"א 527/07 הנ"ל).

"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פ"ד מב(3) 339).

בענייננו תצהירו של המבקש סתמי ואינו מפורט.

כך, שמחד גיסא, הנתבע לא פרט את פרטי הגנתו, תצהירו היה לקוני וחסר ביסוס בניגוד לחובת הפירוט המוטלת על המגיש בקשת רשות להגן ויש בכך כדי לערער את הבסיס מתחת לבקשתו של הנתבע, אך מאידך גיסא- אנו מצויים בשלב של בקשת רשות להגן ואין מספיק נתונים כדי לקבוע כי מדובר בהגנת בדים חסרת כל בסיס.

יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי הנתבע להוכיח את טענותיו שהובאו בתצהיר.

לאור התצהיר הלקוני שהוגש על ידי הנתבע, אני סבורה כי יש לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

במסגרת תקנה זו, לבית המשפט ניתן שיקול דעת להתנות בקשת רשות להתגונן בתנאים, כאשר תצהיר ההגנה לוקה בחוסר בהירות או כשההגנה על פניה מאוד קלושה (ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 757, 761).

בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה (ראה בע"א 680/89 הנ"ל, בעמ' 762-763).