בנק מזרחי טפחות - הנהלה ראשית נ' אברהם

החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין ביום 22/2/10, פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 26/9/1996.

בא כוח המשיב העלה בפתח הדיון טענה מקדמית לסילוק הבקשה על הסף, ודחייתה מהטעם כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר של כ- 14 שנה, ממועד שנודע למבקש על קיומה של פסק הדין, בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד ובלא שפורט טעם מיוחד.

המבקש השיב לטענת מקדמית זו וטען כי הבקשה לביטול פסק דין כללה מכללא בנימוקיה הטעמים לאי הגשת בקשה לביטול פסק דין בסמוך למועד ידיעת המבקש על קיומו של פסק דין כנגדו, וכי ציין במסגרת תגובה שהגיש לבקשה לדחייה על הסף של הבקשה לביטול פסק דין במסגרת סעיף 27 לתגובה בקשה להארכת מועד כזו.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין, בבקשה לדחייה על הסף של הבקשה לביטול פסק דין, ובתגובת המבקש, וכן בטענת בא כוח המשיב , ותשובת המבקש היום, אני מורה כדלקמן.

המבקש מודה בסעיף 41 לתצהירו כי כבר בסוף שנת 96 נקט כנגדו המשיב בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין אשר ביטולו מבוקש היום.

על פי תקנות סדר הדין האזרחי, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין ו/או הידיעה על קיומו.

כפי העולה מבקשתו של המבקש עצמו, המבקש לא פעל להגשת בקשה לביטול פסק דין תוך המועד האמור, המבקש מציין במפורש בתצהירו כי בשנת 2005 חידש הבנק המשיב הליכי גבייה בתיק הוצל"פ, כך שאין ספק כי המבקש ידע והבין כי הבנק לא ויתר על חובו הפסוק, ו/או גבייתו מהמבקש, וחרף כך לא פעל המבקש להגשת בקשה לביטול פסק דין, עוד בשנת 2005 לכל המאוחר.

כפי שעולה מבקשתו של המבקש, המבקש אף הגיש במסגרת תיק הוצל"פ בקשה בטענת פרעתי , הגיש ערעור בבית משפט מחוזי על ההחלטה הדוחה את הבקשה בטענת פרעתי.

אין המדובר במקרה של נתבע בעל דין שאינו יודע למצות זכויותיו המשפטיות וכאמור המבקש פעל במסגרת תיק הוצל"פ נשוא פסק הדין בבקשה בטענת פרעתי, פנה להערכאת ערעור חרף זאת לא הגיש תוך המועדים הקבועים בחיקוק בקשה לביטול פסק דין.

המדובר באיחור משמעותי של כ 14 שנה, ולא באיחור פעוט .

המבקש טען בסיכומיו לעניין הבקשה לסילוקה על הסף, כי במהלך התקופה בה ניהל הליכים עם המשיב היו קיימות מניעות מלהגיש בקשה לביטול פסק דין עד למועד בו הוגשה הבקשה בשנת 2010.

אין בידי לקבל טענה זו , שכן המבקש חייב היה אילו ביקש לבטל את פסק הדין להגיש בקשה לביטול פסק דין ולהעלות טענות הגנתו מיד עם היודא לו על קיומו של פסק הדין עוד בשנת 96 או לכל המאוחר בשנת 2005.

טענת המבקש לפיהם רק בשלב מאוחר יותר נודעו לו עובדות שלא היו בידיעתו בשלב מוקדם יותר, אין בהם שלעצמם כדי להוות הצדקה לאי הגשת בקשה לביטול פסק דין תוך המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.

המבקש כאמור לא הגיש בקשה להארכת מועד.

טענת המבקש לפיה עתר להארכת מועד בכללה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין יש לדחותה שכן עיון בבקשה לביטול פסק דין, לא נ מצא כי הינה מגלה כל טענה מפורשת לעניין הסיבות מדוע לא הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין במועד מוקדם יותר.

אף העלאת הטענה במסגרת סעיף 27 לתגובתו של המבקש לבקשה לביטול פסק הדין על הסף, הינה טענה כללית סתמית שאינה מפרטת הטעמים מדוע השתהה המבקש להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד לאותו שלב.

לאור כל אלה, אני סבור כי לנוכח הגשת הבקשה לביטול פסק דין באיחור ניכר מעבר למועדים הקבועים לתקנות בלא שצורפה בקשה להארכת מועד ובלא שהבקשה מגלה טעם מיוחד על פי תקנה 528 לתקסד"א,בנסיבות אלה יש להורות על סילוקה של הבקשה לביטול פסק הדין על הסף ומחיקתה.

הליכים בתיק הוצל"פ יימשכו כסדרם ככל שעוכבו.

ניתנה והודעה היום י"א סיון תש"ע, 24/05/2010 במעמד הנוכחים.