בנק לאומי עכו 10960 נ' הלון

החלטה

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום יתרת חוב בלתי נפרעת המורכבת מיתרת חוב בחשבון העו"ש, יתרת הלוואה בלתי מסולקת, יתרת ויזה, וכן הוצאות משפטיות בגין רכב שהיה ממושכן לטובת החוב.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.תצלום דפי החשבון של הנתבע.

2.הסכם תנאי ניהול חשבון שיקים.

3.אישור התובע על שיעור הריבית.

הנתבע הגיש תצהיר סתמי המפנה לבקשתו לרשות להתגונן, וצודק ב"כ התובע כי התצהיר אינו ערוך כדין, וכי היה על הנתבע לפרט בתצהירו את כל העובדות שיש בהן כדי להעמיד לו הגנה, ולא להפנות למסמך אחר.

עיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן מעלה אוסף של טענות כלליות וסתמיות, ואף לא טענה ספציפית אחת כנגד אופן ניהול החשבון ע"י הבנק.

בין טענותיו: כתב תביעה כללי שאין מפרט את מהלך ההתנהלות העיסקית בין הבנק לבין המבקש; חיוב המבקש בסכום עתק תוך התעלמות מהסכמות ו/או נסיבות ו/או עובדות אחרות; העדר הסכמה בקשר לשיעור הריבית; הטעייה ע"י החתמת המבקש על התחייבויות שונות - ללא תום לב; אשם תורם של הבנק עקב אי הקטנת נזק, ועוד כהנה וכהנה.

טענות המבקש אינן יכולות להעמיד לו הגנה.

ראשית, תביעת הבנק אינה מנוסחת בלקוניות, ואין על בא כוחו חובה לפרט את כל ההתנהלות בחשבונו של המבקש מיום פתיחת החשבון - 1.2.02 ועד חודש 4/10 - מועד הגשת התביעה.

ב"כ הבנק צרף לתביעתו את ההסכם בין הצדדים, דפי יתרה המצביעים על חובות הנתבע, וכן אישור על גובה הריבית.

די בכך כדי לבסס תביעה בסדר דין מקוצר, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו כדי להוכיח כיצד נוצר החוב הנתבע.

הנתבע, הוא אשר היה צריך לפרט את נימוקי הגנתו, ולהעמיד גירסה חשבונאית נוגדת לתחשיבי התובע הנתמכים במסמכיו, וזאת לא נעשה.

טענות הנתבע בדבר הסתרת מידע, הפרת כללי הבנק בדבר גילוי נאות, ומסירת מסמכים, נטענו באופן סתום וללא תשתית עובדתית כלשהי.

הנתבע לא הכחיש את חתימתו על הסכם תנאי ניהול החשבון; ואילו האישור על שיעור הריבית מורה על שיעור הריבית המירבית החל בעת הגשת התביעה, ומבוסס בין היתר על סעיף 1 לתנאי ניהול החשבון שעליו כאמור חתם הנתבע.

אין די בהכחשה כללית של שיעור הריבית, ויש צורך לפרט את טענת ההגנה בדבר ריבית מופרזת כביכול, שנגבתה מן הלקוח.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי אין המבקש יכול להכחיש את חתימתו על "התחייבויות שונות", ובה בעת לטעון כי אם חתם עליהן, הרי שעשה זאת תוך מצג שווא והטעייה מצד הבנק.

הטענה של "חובת הקטנת הנזק", אינה ברורה, שכן לא נטען כי תשלומים שנגבו על חשבון החוב לא עודכנו.

תביעת הבנק הוגשה לאחר מימוש המשאית ששועבדה לטובתו, ובגין יתרת החוב שנותרה לאחר מכן.