בנק לאומי סניף מוריה ואח' נ' בלוטרייך ואח'

החלטה

בפניי בקשה של המבקש (המערער, בהליך) למחיקת ערעור שכנגד על הסף כפי שהוגש על ידי המשיבה (המערערת שכנגד, בהליך).

הרקע לבקשה

המבקש הגיש ערעור על פסק דין של בית משפט קמא (כב' השופט א. אליקים), שניתן במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר אשר הוגשה נגד המשיבה ועוד שניים נוספים. הערעור והערעור שכנגד עניינו במבקש ובמשיבה בלבד.

המחלוקת בין הצדדים בבית משפט קמא, נסובה על פי התצהיר בבקשת רשות להגן בשתי טענות מרכזיות של המשיבה, האחת מחלוקת בנוגע לקיומו של חוב והשנייה בטענה לגבי לחץ שהופעל על המשיבה, שהביא לכך שבעת מימוש שיעבוד על מגרש בבעלותה, נמכר המגרש במחיר נמוך משווי הריאלי ובהפרש שהיה בו כדי לסלק את החוב, ככל שקיים. כמו כן נדונו בהליך טענות נוספות שנשמעו במהלך שמיעת הראיות לרבות טענה להסתרת מסמכים, פגם בהליך שקדם לחתימה, גובה החוב, התניית שירות בשירות.

בית משפט קמא קיבל את התביעה, בחלקה.

טענות הצדדים:

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ומיקד את הערעור בהכרעת בית משפט קמא שלא לקבל את דפי החשבון המצביעים על היתרה בשתי הלוואות (שני דפי ההלוואות), לאחר שמצא כי אינם קבילים. כפועל יוצא, עותר המבקש לחייב את המשיבה על פי המסמכים הללו במלוא סכום התביעה.

לחילופין, טוען המבקש כי יש לקבל את הערעור בחלקו ולקבוע כי לחיובים שנקבעו בפסק הדין יש לצרף גם את החוב ביתרות האשראי שבפיגור, כפי שרשומות בדפי העו"ש שהתקבלו ללא הסתייגות.

בנסיבות אלה סבור המבקש כי יש לדון בערעור שהגיש ולדחות על הסף את הערעור שכנגד, משום שהסוגיות בערעור שכנגד אינן קשורות לערעור.

למעשה טוען המבקש כי המשיבה ערערה במסגרת הערעור שכנגד על יתר קביעותיו של בית משפט קמא, שנדחו, בעניינים שכלל לא הועלו במסגרת הערעור.

מהצד האחר טוענת המשיבה כי גרסת המבקש לפיה על הערעור שכנגד להתייחס רק לאותן קביעות שלגביהן הוגש הערעור העיקרי, משוללת כל יסוד. המשיבה טוענת כי די שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד תתקיים זיקה כלשהי ולו מצומצמת בהיקפה.

המשיבה סבורה כי הן הערעור והן הערעור שכנגד יסודם בהתקשרות אחת לגבי שני חשבונות בנק, שיש להשקיף עליהם כמכלול אחד.

דיון

הרעיון העומד בבסיס הגשת ערעור שכנגד הוא כי בעל דין אשר השלים עם פסק הדין שניתן נגדו יוכל לחזור ולטעון טענותיו, אפילו חלפה תקופת הערעור, אם יריבו בחר לפתוח את הפרשה בשנית בערעור שהגיש. יחד עם זאת, אין צידוק להרחיב את תחולת הרעיון למקרים שבהם נושאי הערעור והערעור שכנגד שונים זה מזה. ראה לעניין זה בש"א 7182/94 יעל זילברמן נ' שמאול שנפלד (פורסם בנבו) וכן רע"א 3507/03 אורי כץ נ' יניב מידד (פורסם בנבו).

בשאלה מהו "אותו עניין" נפסק כי הזכות לערעור שכנגד אינה מוגבלת לנושאים שהועלו בערעור העיקרי, והמערער שכנגד זכאי לתקוף כל הכרעה הקשורה בנושא הערעור. כלומר, די בזיקה "כלשהי", זיקה מצומצמת ביותר בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד.

ראה ע"א 803/89 מדינת ישראל ואח' נ' אוזן, פ"ד מה(5)695 וכן ע"א 5187 ע"א מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(3) 177, ע"א (ת"א) 2372/08 משה ארבוס נ' רבקה שטראוס, (פורסם בנבו). ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,מהדורה תשיעית, עמ' 629).

כן ר' בש"א 3567/91 ע"א(4446/90) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יעל ברנע ואח' (פורסם בנבו), ..."ענייננו שונה בתכלית מהפרשה שהתבררה בתיק בש"א 469/91 הנ"ל (טרם פורסם). שם היתה תביעת נזיקין בה נדונה הן שאלת האחריות והן שאלת גובה הנזק. הנפגע ערער על הפסיקה בעניין גובה הנזק ונפסק שהמזיק (המדינה) רשאי לכוון את הערעור שכנגד לעניין שאלת האחריות. נפסק שם כי שאלת האחריות הינה מרכיב ונדבך אחד מן התביעה כולה ועל כן-

"אם הוגש ערעור בעניין הפיצויים (בלבד) יכול הערעור שכנגד להיות מופנה גם נגד קביעת האשם, למרות שהערעור הראשי לא עורר אף נקודה בסוגיה זו. הטעם לכך הוא שקביעת האשם, המובאת באותו פסק דין היא התשתית של ההכרעה השיפוטית, אשר רק על יסודה ניתן היה לחייב את המשיב (המזיק – ש.צ.) בתשלום פיצויים. לשון אחרת, קביעת האשם והפיצויים הם חלק מאותו עניין"...

עמדה על כך גם כב' השופטת דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים, תקדין עליון כרך 99 (4)241, 1999, בקובעה כדלקמן: