בנק לאומי סניף יבנה נ' מנשה ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בעדר הגנה כנגד הנתבע ביום 13.4.2009.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר, אולם הבקשה להארכתה מועד להגשתה התקבלה לפי החלטתי מיום 22.6.2010.

עיקר הבקשה שלפני מהוה חזרה על הנאמר בבקשה להארכת המועד ולכן אני מפנה לאמור בהחלטתי הנ"ל לעניין נסיבות המקרה וטענות המבקש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמתי לנגד עיני את העדויות שנשמעו בפני והעמקתי בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין מסורה לשיקול דעתו כאשר עליו

לבחון את שני המבחנים הבאים:

סיבת מחדלו של המבקש להתגונן;

סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל (התשובה לשאלה זו היא החשובה ביותר).

סיבת המחדל נדונה בהרחבה בבקשה להארכת המועד. שם טען המבקש כפי שהוא טוען עתה, שלא סבר כי בידו הגנה ולכן לא הגיש בקשת רשות להגן בעת שקיבל את התביעה ואף לאחר שקיבל את האזהרה.

לדידו, רק לאחר ששוחח עם החייב העיקרי נודעו לו פרטים שלא קיבל מנציגי המשיב עובר לחתימת הערבות, שלו היו ידועים לו בעת הרלוונטית לא היה חותם עליה.

גרסה זו לא נסתרה מני ובי בחקירותיו הנגדיות של המבקש, אולם החקירה הנגדית שנערכה ביום 5.10.10 מעלה את האמור להלן, שלא נחשף בדיון הראשון: -

המבקש הודה ששוחח עם פקידת הבנק ריטה לפני מכתבו מיום 23.6.09 (מש/1) וכבר אז שטח בפניה את הטענה כי הבנק לא גילה את מצבו של החייב העיקרי. עובדה זו עומדת בסתירה לטענתו כי רק ביום 16.10.09 נודעו לו הפרטים.

המבקש הודה כי ביום חתימת הערבות החייב העיקרי עבד בתנובה ואף הציג בפניו תלוש שכר שהעיד על שכר גבוה. כשנשאל בחקירתו החוזרת כיצד מתיישבת עובדה זו עם האמור בסע' 7 לתצהירו, כי החייב העיקרי פוטר חצי שנה לפני חתימת הערבות, השיב: "יכול להיות שאני מתבלבל".

המבקש אישר ששוחח עם פקידת הבנק בשם חגית, שהודיעה לו כי החייב העיקרי חדל מלהחזיר את ההלוואה וכי הבנק מתעתד להפנות את החוב לטיפול משפטי. המבקש אישר כי הודיע לחגית שיפנה בענין לעו"ד.

לטעמי, בנסיבות האמורות מנוע המבקש לטעון שלא ידע על התביעה, ושלא סבר כי אין בידו הגנה ולכן לא הגיש בקשת רשות להגן. עדותו מוכיחה שכבר ביוני 2009, זמן קצר לאחר קבלת האזהרה, שוחח עם הפקידה ריטה והלין לפניה כי הבנק לא העמיד אותו על מלוא הנתונים הרלוונטים בדבר מצבו הכלכלי של החייב העיקרי, עובר לחתימת הערבות.

המבקש ציין: "לא עלה על דעתי לכתוב את זה במכתב".

יחד עם זאת, המבקש לא פנה לקבלת ייעוץ משפטי.

לאור האמור לעיל, סבורני כי המבקש אינו מוסר לבית המשפט עילה של ממש להצדיק מחדלו. הנסיבות הכלליות היו ידועות לו, הן לפני חתימת הערבות והן לאחריה (שיחתו עם פקידת הבנק סמוך לחתימה, העובדה כי ההלוואה נלקחת לסילוק חוב קודם, שיחתו עם הפקידה סמוך להפרת הסכם ההלוואה ע"י החייב העיקרי, שיחתו עם הנציגה ריטה סמוך לקבלת האזהרה). נסיבות אלה עוררו בו את ההסתייגות מן האופן שבו טיפל הבנק בהחתמתו על כתב הערבות. המבקש הלין בפני ריטה על כך.

למרות האמור בחר שלא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. כיום הוא טוען שלא סבר כי בידו הגנה. ראוי לציין כי המבקש פנה סופו של יום לעו"ד, רק לאחר שקיבל אזהרות נוספות מלשכת ההוצל"פ. קרי, המבקש השהה את הפניה לבירור המצב המשפטי ביוזמתו הוא ומתוך שיקוליו האישיים. שוכנעתי כי אי הפנייה לעו"ד נבעה ממניעים אחרים ולא מתוך סברתו של המבקש כי אין לו הגנה.