בנק לאומי סניף אשדוד עסקים ואח' נ' סויסה סמי

החלטה

1.תביעה זו הוגשה עוד בשנת 2006 וכתב תביעה מתוקן הוגש בחודש ספטמבר 2012.

עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 2,671,600 ₪.

2.התובע (להלן: "הבנק") הגיש את התביעה נגד הנתבעים, אשר חתמו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום בשנת 1995 לחובות חברת ש.י. ל. תכנון וביצוע בניה בע"מ (להלן: "החברה").

החברה נמצאת בפירוק וניהלה בסניף אשדוד של הבנק חשבון עו"ש.

התביעה הוגשה בגין יתרת החוב בחשבון העו"ש של החברה וכן בגין יתרת החוב בחשבון פרטי של הנתבעים בסניף אשדוד של הבנק.

3.בכתב התביעה המתוקן פורטו בסעיף 8, כניסות כספים לחשבון החברה ממועד הגשת כתב התביעה המקורי בשנת 2006 ועד הגשת כתב התביעה המתוקן, וזאת כתוצאה ממימוש נכסים ע"י כונס נכסים / מפרק ונאמן של החברה.

4.כתב התביעה הוגש במקורו על סכום זה והסכום נשאר זהה בכתב התביעה המתוקן למרות שהצטברה ריבית על הסכום, וזאת משיקולי אגרה וסיכויי גבייה.

5.הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחלופין – בקשת רשות להתגונן.

6.ביום 30/5/13 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו תינתן רשות להתגונן לגבי כל הטענות אשר בבקשה, למעט הטענות אשר הועלו בפרק ד' לבקשה למחיקת כותרת ולחלופין למתן רשות להתגונן, (להלן: "הבקשה") לרבות הטענות שהועלו בהקשר לפרק ד' בפרקים הנוספים, שלגביהן שומר הבנק את זכותו לטעון כי מדובר בהגנת בדים והנתבעים / המבקשים שומרים על זכותם לטעון כל טענה כנגד טענות הבנק בעניין זה.

כמו כן סוכם בין הצדדים, כי כל צד שומר על טענותיו בקשר לחיוב בערובה כתנאי למתן רשות להתגונן לגבי כלל הבקשה.

הצדדים ביקשו לנסות ולהגיע להסדר כולל, וככל שלא יצליחו להגיע להסדר, להגיש סיכומים בסוגיות שנותרו במחלוקת.

משלא הצליחו הצדדים להגיע להסדר כולל בתיק העיקרי הוגשו סיכומים בנוגע לחיוב בערובה ולטענות שהועלו בפרק ד' לבקשה, והחלטתי ניתנת בעניינים אלו.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן למבקשים רשות להתגונן גם ביחס לנטען בפרק ד' לבקשה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

ההלכה המשפטית:

בית משפט יסרב ליתן רשות להתגונן רק כאשר ברור על פניו, ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.

בית משפט הבוחן את בקשת הרשות להתגונן צריך לצאת מנקודת הנחה ולפיה העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשה הן בבחינת אמת, כל עוד לא הסתבר כי מדובר בהגנת בדים.

בשלב המקדמי של בקשת רשות להתגונן לא בוחנים את אמינות עדותו של המצהיר (וראה לעניין זה: ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ) ואף ניתן לטעון טענות בעל פה נגד מסמך בכתב.

רק אם מתברר, לאחר חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים" כלומר, משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא נותנים רשות להתגונן.

יפים לעניין זה גם הדברים שנכתבו בע"א 518/87 פטלז'אן בנק איגוד לישראל בע"מ.