בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי נ' שלמה (אוריצקי ואח'

החלטה

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד שלושה נתבעים בגין ערבותם להלוואה שנטל החייב העיקרי.

הערבים התחייבו כלפי התובע לפרוע את כל חובות החייב העיקרי בגין ההלוואה.

עפ"י כתב התביעה עזב החייב העיקרי את הארץ לצמיתות, ועל כן ניתן להגיש תביעה נגד הערבים.

הנתבעת 1 חתמה ביום 19.9.07 על הסכם פשרה עם התובע לפיו תשלם סך 16,000 ₪ לסילוק חובה.

נגד הנתבע מס' 2 ניתן פס"ד על מלוא סכום החוב בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו, ואילו הנתבע 3 – להלן "המבקש" – הגיש בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהיר מטעמו.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.חוזה ההלוואה וכתב הערבות.

2.צילום החלטת ראש הוצל"פ על מכירת דירתו של החייב העיקרי, והסכם המכר.

3.אישור הבנק המראה את יתרת החוב, כאשר כל אחד מן הערבים חייב עפ"י חלקו היחסי.

4.תעודת בירור פרטים על נוסע - אישור בדבר יציאתו את הארץ של החייב העיקרי.

בתצהיר התומך בבקשתו של הנתבע למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי עלה לישראל ביום 22.11.95 וביום 3.2.97 הוזמן לחתום על הערבות, כאשר לא ידע קרוא וכתוב בעברית.

לטענתו לא הוסברה לו משמעות הערבות, לא הוסבר לו תוכן המסמך, והוא לא הבין את הכתוב בחוזה ההלוואה. לדבריו, הבנק לא יידע אותו על הפיגור בתשלומי הלווה ועל אי תשלום ההלוואה.

המבקש ממשיך וטוען כי מעולם לא היה בסניף הבנק בעפולה, ולא חתם על שום מסמך בסניף הבנק שם. במשך שנים עשר שנים לא ידע שהלווה לא משלם את המשכנתא, ועל כך נודע לו רק לאחר קבלת כתב התביעה. לטענתו חתימתו על חוזה ההלוואה בטלה מעיקרה מאחר שנעשתה מחוץ לסניף הבנק ובפני בחור בשם נחום, ולא בסניף הבנק עצמו.

אלו הן טענותיו של המבקש בתצהירו, וצודק ב"כ המשיב כי אין להוסיף טענות עובדתיות חדשות בסיכומי ב"כ המבקש. במדה ונוספו טענות עובדתיות שזיכרן לא בא בתצהיר, יתעלם מהן ביהמ"ש.

המבקש מודה בתצהירו כי חתם על חוזה ההלוואה כערב, וגם בתשובתו לתגובת ב"כ הבנק, חזר על דבריו וציין כי חתם על חוזה ההלוואה, אלא שחתימתו לא נעשתה בפני פקיד הבנק או בסניף המשיב.

בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי הוא מכיר את הלווה: "עבדנו ביחד באוסם בבני ברק. הוא אמר שצריך חתימה שלי". לאחר מכן אומר המבקש: "אתה מראה לי חוזה הלוואה ואני משיב שאני לא חתום על חוזה ההלוואה". לעומת זאת בהמשך, הוא סותר את עצמו: "אני חתמתי על הערבות אבל לא בבנק. חתמתי כערב אבל לא בבנק".

המבקש ציין בתצהירו כי חתם כערב בפני בחור בשם נחום (סעיף 7 לתצהיר), אך בחקירה הנגדית כאשר נשאל מי זה נחום, השיב בהאי לישנא: "אני לא יודע מי זה נחום". בעוד שבתצהירו ציין בסעיף 8 כי כעבור חודשיים מיום החתימה נגשו אליו פקידי מס הכנסה, הרי שבחקירתו הנגדית, כאשר נשל אם מס הכנסה ביקר אצלו, ענה בשאלה: "מה זה מס הכנסה"?

המבקש סותר את עצמו מניה וביה; מכחיש בחקירה דברים, שאותם ציין בתצהירו, ומוכן אפילו להכחיש את חתימתו על כתב הערבות, כאשר בכל כתבי הטענות מטעמו וגם בחקירה, הוא מציין כי חתם על כתב הערבות.

המבקש אישר תלוש משכורת שלו מחב' אוסם, שם עבד יחד עם החייב העיקרי (מוצג מש/1), ושוב, כדרכו, חזר והכחיש את חתימתו על נספח לחוזה ההלוואה (מוצג מש/2), וזאת כאשר בהזדמנויות רבות אחרות הוא מודה בחתימתו כערב. המבקש חתם על חוזה הלוואה כערב לחברו לעבודה באוסם. עפ"י עדותו, החבר אמר לו שהוא צריך את החתימה שלו, והוא נעתר לבקשתו.