בנק לאומי לישראל בעמ נ' א.ר. חיים שלנו בע"מ ואח'

החלטה

1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס 300,000 ₪, אשר הוגשה ע"י התובע (להלן: "הבנק") כנגד נתבעת 1- חברת א.ר. חיים שלנו בע"מ בגין חוב נטען לבנק וכן כנגד נתבעים 2-5, אשר לפי הנטען בתביעה חתמו על כתבי ערבות לחובות נתבעת 1 לבנק.

2. ביום 16.11.08 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבעים 1,2,4 זאת לאחר שבוצע תחליף המצאה לנתבעים אלו בהתאם להחלטה שניתנה ביום 22.8.08.

הבנק פתח תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין (תיק 26-11110-08-4), במסגרתו ננקטו הליכים שונים ובמסגרתו ניתן צו לעיכוב יציאתו של נתבע 2 מן הארץ.

3. נתבע 2 (להלן: "המבקש") הגיש ביום 25.3.12 בקשה לביטול פסק הדין.

טיעוניו של המבקש בקצירת האומר הינם כדלקמן:

המבקש טוען כי יצא מן הארץ ביום 8.6.06 ועבר להתגורר בטורונטו, קנדה וכי ממועד יציאתו מן הארץ בשנת 2006 ועד לאחרונה לא שב ארצה לביקור.

טוען המבקש, כי משבוצע תחליף המצאה של התביעה למבקש בהתאם לתקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") תחת ביצועה של המצאה מחוץ לתחום המדינה בהתאם לתקנה 500 לתקנות, הרי שנפל פגם בהמצאה.

עוד טוען המבקש, כי בשל העובדה כי בוצע תחליף המצאה בעוד המבקש מתגורר בחו"ל, לא היה ידוע לו כלל על הגשת התביעה, וכי דבר הגשתה נודע לו לאחרונה, עת עמד להגיע לארץ לבקר את אימו במיטת חוליה.

המבקש טען, כי לו טענות הגנה טובות לגופה של התביעה, שכן לפי הנטען תקופת ההתיישנות חלפה ובשל כך לא ניתן היה להגיש התביעה כנגדו. המבקש גם הכחיש את עצם חתימתו על גבי כתב הערבות שצורף לתביעה.

בד בבד עם הבקשה לביטול פסק הדין עתר המבקש להארכת מועד להגשת הבקשה. המבקש טען, כי אמנם בתחילת חודש פברואר 2012 (עת עדיין שהה בחו"ל) הגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה אשר הוצא כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו של פסק הדין, אך בשלב זה לא היו ידועים לו פרטי ההליך בבית המשפט שכן מספר תיק בית המשפט נכתב באופן שגוי בתיק ההוצל"פ.

כמו כן, עקב הנסיבות הטרגיות של מחלת אימו והעובדה כי חלק מן הבדיקות נעשו כאשר המבקש עדיין שהה בטורונטו, התברר לו מספר ההליך הנכון רק ביום 22.3.12 ואז הוגשה הבקשה דנן. המבקש טען, כי יש בנסיבות האמורות כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הבקשה.

4. היום התקיים בפניי דיון בבקשה. בתום הדיון הסכימה ב"כ הבנק, לפי המלצת בית המשפט ונוכח הטענות אשר הועלו בבקשה, לביטולו של פסק הדין.

אלא שבפי ב"כ הבנק היו שתי עתירות: האחת- לחיובו של המבקש בהוצאות הבקשה והשניה- למתן צו לעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ.

ב"כ המבקש התנגד לבקשות וטען כי אין להשית על המבקש הוצאות הבקשה, שכן המצאת התביעה לקתה בפגם וכי אמנם המבקש ידע על התביעה עוד מחודש פברואר 2012 אך לא ניצל את חלוף הזמן בחוסר תום לב. כמו כן, טען ב"כ המבקש כי למבקש אין יכולת כלכלית לשלם הוצאות, ככל שתוטלנה.

באשר לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ- טען ב"כ המבקש, כי אין בעובדה כי המבקש מתכוון לעזוב את הארץ די כדי לבסס מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו בנסיבות בהן מדובר בתושב חוץ.

5. בהתאם להסכמת הצדדים, אני מורה על ביטול פסק הדין.

באשר לשאלת ההוצאות- המבקש מודה כי ידע על התביעה דנן עוד ביום 30.1.12, עת חתם על התצהיר התומך בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה בתיק ההוצל"פ. אמנם המבקש הסביר, כי בתחילה לא היה ידוע לו מספר ההליך ומאוחר יותר השתהה בבירוריו נוכח מחלת אימו, אך הסבר זה נראה דחוק משהמבקש היה מיוצג ע"י עו"ד כבר בינואר 2012, אז עתר לביטול צו עיכוב היציאה בתיק ההוצל"פ. על כן, יש בעובדה כי הגיש בקשתו באיחור כדי להוות עילה לחיובו בהוצאות הבקשה.

על כן, אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪, שישולמו כתנאי לביטול פסק הדין.

6. באשר לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ-