בנק לאומי לישראל בעמ נ' יחיא (תיק סגור)

החלטה

ביום 6/8/13, ניתן פסק דין כנגד המבקש בהעדר הגנה. המבקש חויב בסכום כולל העומד כיום, על כ– 300,000 ₪.

קודם לכן, לבקשת התובע, ניתן ביום 12/5/13, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש.

ביום 25/8/13, הגיש המבקש בקשה (26 עמודים) המגוללת עובדות רבות, חלקן בלתי שייכות לסעד המבוקש: ביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ.

בו ביום ניתנה החלטה המזמינה את תשובת המשיב (בתוך 4 ימים, היינו, בתוך הפגרה). למבקש ניתנה זכות התשובה בתוך יומיים.

עתה בפני "בקשה נוספת", "בהולה", למתן הוראות, שכן המבקש מתעתד לצאת מן הארץ ביום 27/8/13 בשעה 06:30 בבוקר, ואין אפשרות להמתין ל – 4 הימים הנזכרים לעיל.

בקשה זו אינה נמסכת בתצהיר, בשונה מקודמתה, בו מציע המבקש את ערבותם של שני ערבים (ס' 20 לתצהיר). המבקש מציין בתצהירו כי הסעד הזמני שניתן בתיק זה פקע, שכן תוקפו הוא אך עד מתן פסה"ד, ומעת שניתן פסה"ד, פקע הצו.

כך או אחרת, דין הבקשה הנוספת להידחות: בשונה מקביעתו של המבקש בתצהירו, איני שותף לעמדה לפיה הסעד הזמני פקע. הסעד הזמני ניתן, בין היתר, להבטחת ביצועו של פסק הדין, ואין זה נכון, כי תחולתו משתרעת אך ורק עד למועד מתן פסה"ד.

לו אחרת היה הדבר, לא היה כל צורך לקבוע בתקנה 363 (ב) בתקסד"א: "בית משפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין ובתכוף לאחריו....".

מקל וחומר, ניתן ליתן סעד זמני להבטחת פסק דין עוד בטרם ניתן פסה"ד.

עם מתן פסה"ד תמה ההתדיינות בתיק זה, וצו עיכוב היציאה מן הארץ שריר וקיים למשך שנה מיום הינתנו כאמור בתקנה 384 (ד) בתקסד"א.

הנה כי כן, מחוקק המשנה קבע, כי הסעד הזמני ניתן להבטחת ביצועו של פסה"ד ולאו דווקא להבטחת שובו של המבקש ארצה ביום מן הימים באמצעות ערבים.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: