בנק לאומי לישראל בעמ נ' גבארה

החלטה

המבקשת הגישה בקשה לקבוע כי התנגדותה לתובענה לסכום קצוב מוגשת במועד. כן הגישה המבקשת התנגדות לביצוע התובענה.

התובענה הינה על סך 23,252 ₪ בגין יתרת אשראי ו/או הלוואות בחשבון שניהלה המבקשת אצל המשיב , כנטען בכתב התביעה.

עפ"י רישומי תיק ההוצל"פ, האזהרה הומצאה לכאורה למבקשת ביום 13.12.07. המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 13.1.08 ובפועל הוגשה הבקשה ביום 19.10.09 .

א.טענות הצדדים:

בתצהיר התומך בבקשה טענה המבקשת כי חשבון הבנק נשוא התביעה סגור מלפני למעלה מ-5 שנים, התנהל תמיד ביתרת זכות והפעילות בו הסתכמה בהפקדת המשכורת של בעלה וקבלת קצבת הילדים באמצעותו. מעולם לא היתה למבקשת מסגרת אשראי בחשבון, שכן לא היתה למבקשת הכנסה. החתימה על גבי הבקשה להקצאת מסגרת אשראי שצורפה כנספח א' לכתב התביעה, איננה חתימת המבקשת. פקיד הבנק טען בפני המבקשת מפורשות עוד לפני 5 שנים כי חשבון הבנק סגור.

לטענת המבקשת, נודע לה דבר קיומו של החוב הנטען, לאחר שהגיע שוטר לכתובתה על מנת לבצע צו מאסר במסגרת תיק ההוצל"פ. לטענת המבקשת, מעולם לא קיבלה דרישת תשלום חוב לבנק ואישור המשלוח בדואר רשום של ההתראה נשוא כתב התביעה הינו מזוייף, בהתאם לאישור מאת דואר ישראל כי דבר דואר זה איננו מוכר למערכת.

לבקשה צורף אף תצהיר מטעם בעלה של המבקשת, אשר טען כי החתימה על גבי האזהרה נשוא תיק ההוצל"פ איננה חתימתו והוא לא קיבל כל אזהרה לענין זה. כן נטען כי חשבון הבנק נשוא התביעה סגור מזה זמן רב.

המשיב בתגובתו טען כי כתב התביעה הומצא לבעלה של המבקשת, אשר חתם על גבי אישור המסירה כבר ביום 13.12.07 . שמו של הבעל נרשם מפורשות באישור המסירה ובתצהיר פקיד המסירות.

המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. טענות המבקשת לגופו של ענין הינן סתמיות או כלליות .

ביום 31.7.07 נשלח למבקשת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים בדואר רשום לפי הכתובת שמסרה המבקשת למשיב בעת פתיחת החשבון. המבקשת לא הציגה כל אסמכתא כי חשבון הבנק נסגר לפני 5 שנים ומתדפיס התנועות בחשבון עולה כי בוצעו ע"י המבקשת פעולות שונות בחשבון גם בשנת 2008. המבקשת לא הגישה תלונה במשטרה לענין טענתה לזיוף המסמכים ואף לא ציינה כי בעלה הינו מיופה כוח לפעול בחשבון. ממילא לא נגרם למבקשת כל נזק מהעמדת מסגרת אשראי לחשבונה והמבקשת לא העלתה כל טענה לענין זה בתקופה הרלוונטית, שעה שהועמדה לה מסגרת האשראי בחשבון. למבקשת אף הועמדו הלוואות בשנים 2005 ו-2006 וחשבונה זוכה בסכום ההלוואות. המשיב שלח מעת לעת דפי חשבון למבקשת והיא לא חלקה על הפעולות שנעשו בחשבון .

לתגובת המשיב צורף אישור המצאת האזהרה, תצהיר פקיד המסירות ותדפיס תנועות בחשבון.

המבקשת בתשובתה טענה כי תצהיר פקיד המסירות הינו שיקרי ואין בו תיאור מפורט ביחס למקום מגורי החייבת שמתגוררת בעיר טייבה, בה אין שמות רחובות או שכונות. פקיד המסירות לא ציין מדוע המסירה לא בוצעה למבקשת עצמה. המשיב לא התייחס לטענת המבקשת לענין אי משלוח ההתראה בדואר רשום, המשיב לא צירף תצהיר מפקיד הבנק שאת שמו ציינה המבקשת בתצהירה, תדפיסי התנועות בחשבון שצורפו לתגובה הינן חלקיים ולא צורפה אסמכתא למקור המשכורת שהופקדה בחשבון או אסמכתא למשיכות הכספים במזומן. המבקשת ביקשה להגיש תלונה במשטרה, אך סורבה ובימים אלה הגיש ב"כ תלונה. בעלה של המבקשת לא ביצע פעולות בחשבון ואיננו מורשה לבקש מסגרת אשראי.

בדיון שנערך בפני במעמד הצדדים נחקר פקיד המסירות על תצהירו.

פקיד המסירות הצהיר כי הינו עוסק בתחום זה משך כ-15 שנים וכי את האזהרה נשוא תיק ההוצל"פ מסר לבעלה של המבקשת, כאשר הגיע לכתובת ביתה והחותם הציג עצמו כבעלה של המבקשת בשם "אמג'ד". פקיד המסירות הצהיר כי לא וידא באמצעות תעודת זהות כי החותם הינו אכן בעלה של המבקשת. פקיד המסירות הצהיר כי איתר את כתובת המבקשת לאחר שהסתייע באנשי דואר ובמועצה. פקיד המסירות לא ידע לתאר את מיקום ביתה של המבקשת, מאחר וחלפו 3 שנים מאז הומצאה האזהרה. פקיד המסירות הצהיר כי לא תיעד בהקלטה או בצילום את ביצוע ההמצאה.

בחקירה החוזרת הצהיר פקיד המסירות כי לא היה יודע את שמו של בעלה של המבקשת, אלא אם הלה קיבל את המסירה והציג עצמו ככזה.

המבקשת בחקירתה הצהירה כי כשנודע לה על תיק ההוצל"פ באמצעות לשכת ההוצאה לפועל פנתה לבנק לבירור, אך לא זכרה באיזה תאריך הדבר ארע. המבקשת הכחישה כי הגיעה להסדר עם הבנק בשנת 2008 וכי לא הפקידה את הסכומים המופיעים בתדפיס התנועות בחשבון. המבקשת טענה כי בעת שביקשה להפקיד שיק של בעלה לחשבונה, פקיד הבנק אמר לה שהחשבון סגור והדבר אירע לפני 6-7 שנים. המבקשת אישרה כי בעלה היה מיופה כוח בחשבון, אך לא זכרה אם ניתנה הוראת קבע לחיסכון בחשבון. המבקשת הצהירה כי איננה מכירה את החתימה של בעלה וכשהוצגו בפניה מסמכים שתוכנם הוסתר והחתימה על גביהם גלויה, אישרה רק את חתימתה על מסמך אחד, שבדיעבד הסתבר כי מדובר בתצהירה.

בעלה של המבקשת חתם במהלך החקירה את חתימתו והכחיש את חתימתו על מסמך שתוכנו הוסתר, כשבדיעבד הסתבר כי מדובר בתצהיר הבעל התומך בבקשה דנן. בעלה של המבקשת הצהיר כי שימש כמיופה כוח בחשבון ואולם הכחיש חתימתו על גבי טופס הרשאה לביצוע פעולות בחשבון, וטען כי מעולם לא חתם על מסמך המאפשר לו לבצע פעולות בחשבון. גם בעלה של המבקשת לא זכר מהו המועד בו נתקבל צו המאסר כנגד המבקשת. הבעל הצהיר כי כשביקשה המבקשת להפקיד את משכורתו בחשבון, פקיד הבנק אמר לה שהחשבון סגור. הבעל הצהיר כי לא חתם על בקשה למסגרת אשראי, הכחיש בשנית את חתימתו על מסמך שתוכנו היה מוסתר, כשבדיעבד שוב הסתבר כי מדובר היה בתצהירו. הבעל הצהיר כי "החתימה שלי לא רגילה היא מתחלפת". הבעל הצהיר כי לא הגיע לסניף הבנק לאחר שנודע לה דבר קיומה של התביעה.

בהחלטה מיום 6.9.10 הוריתי כי על המבקשת להגיש סיכומים מטעמה בתוך 7 ימים.

ביום 21.9.10 הגיש המשיב בקשה לדחיית ההתנגדות מטעם המבקשת, מאחר והמבקשת לא הגישה סיכומים מטעמה, הגם שב"כ המשיב פנתה אל ב"כ המבקשת לענין זה.