בנק הפועלים סניף חיפה ראשי נ' ביזירנו ואח'

נתבעים 1 . אלעד ביזירנו – ניתן פסק דין 2 . משה סמואל – ניתן פסק דין 3 . שמעון ז`נו

פסק דין

1.מר אלעד ביזירנו (להלן : החייב העיקרי") נטל הלוואה מאת בנק פועלים בע"מ (להלן : "התובע"), על-סך 135,000 ₪ (להלן : "ההלוואה").

לצורך קבלת ההלוואה נזקק החייב העיקרי לערבים. מר שמעון ז'נו (להלן : "הנתבע") ומר משה סמואל (להלן : "הערב הנוסף") ערבו להלוואה זו.

החייב העיקרי לא עמד בפירעון ההלוואה, והתובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד החייב העיקרי, הנתבע והערב הנוסף. הערבים נתבעו לשלם ביחד ולחוד סך של 138,215.44 ₪, בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של 11.5% לשנה או ריבית בשיעור אחר, לתקופה שמיום 9/12/2007, ועד לתשלום המלא בפועל.

כנגד החייב העיקרי והערב הנוסף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקות

2.החייב העיקרי והנתבע היו עובדי הרכבת, בזמן הרלוונטי לכתב התביעה והיו יחסי הכרות ביניהם.

3.החייב העיקרי ניהל אצל התובע חשבון בנק מס' 187784 (להלן : "החשבון").

4.קודם לנטילת ההלוואה, החייב העיקרי נטל הלוואה בסך 80,000 ₪ , וזו הועברה לפירעון הלוואה בבנק יהב (להלן : "ההלוואה הראשונה").

5.החייב העיקרי נטל הלוואה מהתובע, וחתם ב- 20/12/2005 על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" על סך 135,000 ₪. בסעיף 2 לכתב ההתחייבות, אשר עניינו "מטרת ההלוואה" נכתב : "צריכה שוטפת". גם הנתבע חתם על מסמך זה כערב.

6.הנתבע, אשר הינו בגדר "ערב יחיד" חתם על מסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" ב- 20/12/2005. בסעיף 4 למסמך זה, אשר עניינו גילוי מידע מהותי, לא סומן דבר.

7.ב- 26/12/2005 חתם הנתבע על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" מבנק הפועלים, על סך 140,000 ₪, גם שם נכתב כי ההלוואה למטרת "צריכה שוטפת". הערב להלוואה הוא בין היתר החייב העיקר.

בקשת רשות להתגונן

8.הנתבע ביקש להתגונן בטענה, כי התובע הסתיר ממנו פרטים הנוגעים להלוואה, ובכך נכשל בחובת הגילוי לערב. התובע לא גילה לו מצבת חובות החייב העיקרי, בחשבון העו"ש, עובר להחתמתו על כתב הערבות, כמו עובדת "ההלוואה הראשונה" וכי הלוואה נשוא כתב התביעה, על-פי חוזה הערבות הינה לחוב המחליף חוב קיים בבנק : פירעון הלוואה הראשונה על סך 74,833 ₪ ויתרת חוב בחשבון העו"ש בסך 49,833 ₪, ומשכך ערבותו בטלה מעיקרא.

כן טען, כי התובע לא מסר לו עותקי המסמכים עליהם חתם, ולא לוח סילוקין של ההלוואה.

9.ביום 9/11/2008 כב' הרשמת ספרא-ברנע קיבלה את בקשת הרשות להתגונן, בקובעה כי הוצאות הבקשה ייקבעו לפי התוצאות בפסק הדין הסופי.

כב' הרשמת החלטה, בין היתר, כי התובע לא סתר את הטענה הבסיסית של הנתבע, לפיה למרות שההלוואה נשוא הערבות נועדה להסדר חובות קודמים, נכתב במסמך בקשת ההלוואה כי מטרתה הינה "צריכה שוטפת" ובטופס גילוי מידע לערב לא נרשם דבר בפרק של גילוי מידע מהותי. המדובר בטענה ברורה של אי גילוי מידע תוך הפרת חוק הערבות. אי לכך, אין לומר שהגנת הנתבע, הנסמכת על עובדות ברורות העולות ממסכמי הבנק, ומבוססת משפטית על הוראות חוק, הינה כללית וסתמית.

פרשת התביעה

10.מטעם התביעה העיד, מר חנן צביאלי (להלן : "מר צביאלי"), אשר במועד הרלבנטי לכתב התביעה, כיהן כרכז מוצרים בסניף ראשי חיפה של התובע. תצהירו סומן ת/1.

מר צביאלי העיד, כי ההלוואה ניתנה במסגרת הסדר שהיה לבנק עם עובדי הרכבת, אשר הנתבע והחייב העיקרי נמנו עליהם. במסגרת ההסדר, התובע העניק הלוואה אחת גדולה, לתקופה ארוכה, אשר מטרתה סילוק הלוואות "קטנות", שהעמיד בנק יהב לאוכלוסיית עובדי הרכבת, וזאת במטרה להקטין את ההחזרים החודשיים. בצורה זו הועברו חשבונות מבנק יהב לתובע.