בנק הפועלים נ' סגל ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות לנושה עו"ד גד פלר (להלן: "המשיב") להשיב לקופת פשיטת הרגל כספים שקיבל מהחייב לאחר מתן צו כינוס.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 21.1.2004 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וביום 14.9.05 הוא הוכרז פושט רגל. עו"ד שמעון אורי מונה כנאמן על נכסיו.

המשיב הכיר את החייב בסוף שנת 2002 באמצעות חבר משותף. החבר המשותף והחייב ביקשו את סיועו של המשיב במתן הלוואה לחייב.

ביום 2.6.2008 הגיש המשיב תביעת חוב כנגד החייב בסך של 344,735 ₪, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתה. ממכתב המשיב לכונס הנכסים הרשמי מיום 2.6.08 עולה, כי יום 9.1.03 נתן המשיב לחייב סכום של 46,000$. להבטחת החזר ההלוואה, מסר החייב בידי המשיב שיק ע"ס 222,410 ₪. החייב שילם ריבית על חשבון חובו מאז פברואר 2003 ועד דצמבר 2007, מדי חודש בחודשו, במעטפות ובהן מזומן. עוד עולה מהמכתב, כי רק משכשל החייב בתשלומיו ולא עמד בהם, נתברר למשיב כי החייב מצוי בהליך פשיטת רגל. לעמדתו של המשיב, הוא לא יכול היה לדעת כי החייב, נגדו נפתחו הליכים לפשיטת רגל כבר בשנת 2003 וניתן נגדו צו כינוס ב- 2004 הוא בעל החוב, שכן בצווים שפורסמו הוא מופיע כבעל מספר תעודת זהות אחר ובעל דרכון אחר מאלה שהיו בידי המשיב באותה עת ועל גבי המסמכים עליהם חתם.

הנאמן פנה אל המשיב על מנת לקבל פירוט של הסכומים והתאריכים, שהוא העביר לחייב ושהחייב חייב לו, אולם המשיב טען כי החייב העביר אליו תשלומים במזומן ושהוא לא ניהל רישום לגבי התשלומים שהחייב העביר אליו.

בנסיבות אלה, פנה הנאמן למשיב ביום 2.8.12 בבקשה להשיב לקופת הכינוס סך של 88,964 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מאמצע התקופה. הנאמן הבהיר כי לאור העובדה שהמשיב לא ניהל רישום לגבי התשלומים, הלה חישב את הסכום באופן הבא: 4 שנים X ריבית בסך 10% לשנה = ריבית בשיעור 40% מסכום ההלוואה. במכתב תגובה של המשיב מיום 30.8.12 טען המשיב כי לא ידע שהחייב פושט רגל עד שנת 2008, וכי החייב הטעה אותו על ידי שימוש בדרכון אמריקאי כשבצו הכינוס שלו מופיע מספר תעודת הזהות הישראלי. לפיכך, טען המשיב, אין כל עילה משפטית לחייב אותו להחזיר כספים שקיבל על חשבון החוב כל עוד לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכרזת החייב כפושט רגל.

טענות הצדדים

לטענת הנאמן, גם אם המשיב פעל בלא ידיעה ובתום לב עת קיבל כספים מפושט הרגל, מדובר בתשלום שלא כדין. אי הידיעה על פשיטת הרגל פוטרת את המשיב מאחריות פלילית, אך אין בכך לזכות את המשיב לקבל כספים המגיעים לנושים אחרים.

בשלב הסיכומים, טען הנאמן כי על פי מכתב שצירף המשיב, התחייב החייב לשלם לו 460 $ לחודש x 47 חודשים (מדצמבר 2007) = 21,620$, לפיכך הסכום שעל המשיב להחזיר לקופת הכינוס הינו 99,017 ₪ (לפי שער יציג).

המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, יש לדחות את הבקשה הואיל והנאמן לא עמד בנטל להוכיח מהם הסכומים אותם שילם החייב לנושה אם בכלל, כאשר הלה התבסס על חישובים והערכות בלבד, וחישוביו אינם נכונים.

עוד טען המשיב, כי הוא פעל בתום לב, ולא הייתה לו ידיעה בפועל, ובוודאי שלא הייתה לו ידיעה קונסטרוקטיבית אודות צו הכינוס, ומשכך אין לחייבו לשלם כספים. בהקשר זה, טען המשיב, כי יש להחיל את סעיף 95 לפקודת פשיטת רגל.

בנוסף, טען המשיב כי יש לדחות על הסף מחמת התיישנות את התשלומים ששולמו טרם מועד ה- 19.11.05 וזאת בחלוף 7 שנים עד למועד הגשת הבקשה.

לבסוף טען המשיב, כי בלאו הכי חלפו 5 שנים מהמועד המשוער בו התקבל התשלום האחרון (דצמבר 2007), ופרק זמן זה, בצירוף שינוי מצבו של הנושה לרעה ואי בהירות לגבי הסכומים פוטרים אותו מהחובה, ככל שיקבע שיש כזו, להשיב את הכספים.

בתגובת הנאמן לתשובת המשיב, טען הנאמן כי סעיף 95 לפקודה אינו נוגע לעניין זה, אך בדומה לסעיפים 91,99, 100 לפקודה הוא קובע את זכותו של הנאמן לנכסיו של החייב החל מיום צו הכינוס, גם אם צד ג' קיבל נכסים מהחייב או פעל בנכסים בתום לב, ואף לפני שפורסם צו הכינוס ברשומות.

הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן והדגיש כי יש לזכור כי העיקרון המנחה בהליכי פשיטת רגל הוא עקרון השוויון בין הנושים.

דיון והכרעה

אקדים ואומר, כי אין מקום לדחות על הסף מחמת התיישנות את התשלומים ששולמו טרם מועד 19.11.05.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עובדות אלה". בענייננו, אין חולק כי הנאמן לא ידע שהחייב שילם למשיב כספים על חשבון החוב עד ליום 2.6.08, בו הגיש המשיב את תביעת החוב ואת בקשתו להארכת מועד.