בנק דיסקונט קריית ביאליק סניף דרך עכו 11443 נ' וולף ואח'

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 2/4/13

1.לאור האמור בהחלטתי מיום 29/5/13 ולאחר שנוכחתי כי החלטה זו הומצאה לב"כ המשיבים ביום 3/6/13 ולא הוגשה תשובה לתגובה או כל הודעה אחרת מטעם המבקשים עד עצם היום הזה, התיק בשל למתן החלטה על יסוד האמור בבקשה ובתגובה.

2.ביום 11/2/13 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 73,502 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונם של הנתבעים אצל התובע. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת החשבון מיום 7/4/08, הסכם הלוואה מיום 26/12/11 הנחזה להיות חתום על ידי שני הנתבעים, דף חשבון אחרון, אישור בדבר שיעור הריבית ומכתב התראה נושא תאריך 25/11/12.

3.ביום 2/4/13 ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, על יסוד מסירה שביצע המוסר ראפת נג'אר לשם הנתבעים באמצעות הנתבעת ברח' דבורה 9 בקרית מוצקין. בהעדר תשובה לתגובה, לא נסתרה טענת ב"כ התובע לפיה המוסר הגיע לכתובת זו לאחר שקיבל אותה מהנתבעת עצמה בשיחת טלפון שקדמה לביצוע המסירה. עוד יצוין כי יש ממש בטענת ב"כ התובע שאף היא לא נסתרה , לפיה ישנו דימיון חזותי בין החתימה הנחזת להיות חתימת הנתבעת על אישור המסירה של התביעה לבין החתימות הנחזות להיות חתימותיה של הנתבעת על המסמכים הבנקאיים שצורפו לכתב התביעה.

4.ביום 18/4/13 הגישו הנתבעים את הבקשה שבפניי במסגרתה אישרה הנתבעת קבלת מעטפה מהמוסר ביום 21/2/13 אולם טענה כי בתוך המעטפה היה רק צו עיקול ולא היה כתב תביעה כלשהו. טענה זו אינה יכולה להסביר את המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן לאור האמור בסעיף 7 לתצהיר הנתבעים ממנו עולה כי לאחר הטלת העיקול, צולם תיק בית המשפט.

5.מן המקובץ עולה כי פסק הדין ניתן כדין ואין לנתבעים כל הסבר מניח את הדעת למחדל בעטיו לא הגישו בקשת רשות להתגונן. די בכך כדי לדחות את בקשתם. לשלמות התמונה אתייחס בקצרה גם לטענות ההגנה שהעלו הנתבעים.

6.למעשה הנתבע לא העלה בתצהירו כל טענת הגנה כנגד התביעה. הנתבעת טענה כי אינה בעלת החשבון אלא רק מורשית חתימה ולא התחייבה אישית לתשלום החוב. טענה זו הועלתה באופן כללי וסתמי מבלי להתייחס באופן מפורט למסמכים שצורפו לכתב התביעה ונחזים להיות חתומים על ידי הנתבעת כבעלים משותף של החשבון וכלווה יחד עם הנתבעת. טענה נוספת שהועלתה בגוף הבקשה הינה כי הסכומים אשר צוינו בכתב התביעה הם מופרזים ואינם נכונים. מדובר בדוגמה קלאסית לטענה סתמית וכללית, שהיה מקום לדחותה על אתר, גם לו היתה מועלית במסגרת בקשת רשות להתגונן שהוגשה במועד. לפיכך, גם אם היו הנתבעים מצליחים ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הגישו בקשת רשות להתגונן במועד, היה מקום לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין בשל העובדה שלא עמדו בחובה לפרט כנדרש טענות הגנה בעלות ממשות.

7.לשלמות התמונה אציין כי הנתבעים לא מצאו לנכון להפקיד את הסך של 3,000 ₪ אשר נקבע כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין בהחלטת הביניים מיום 18/4/13.

8.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: