בנק דיסקונט פתח תקווה סניף אורון 11391 נ' כהן ואח'

החלטה

בפני בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך בפתח תקוה. לאחר שעיינתי בבקשה אינני מוצאת לקבלה וזאת, מנימוקים כדלקמן:

ראשית, אין חולק כי בתנאי פתיחת החשבון נקבע , בסעיף 48.1 להסכם, כי : "הבנק והלקוחות מסכימים בזה כי מקום השיפוט הייחודי לכל צורכי תנאי ניהול החשבון יהא בית המשפט בעיר הקרובה ביותר לסניף שבו מתנהל החשבון מבין הערים הבאות: ירושלים, תל – אביב, חיפה, באשר שבע, נצרת או אילת, או לפי בחירת התובע, בית המשפט הקרוב ביותר לסניף שבו מתנהל החשבון".

אין חולק כי התביעה בפני הוגשה לבית המשפט בהרצליה המצוי במחוז תל אביב.

תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, מתייחסת לתניית שיפוט מוסכמת וקובעת כדלהלן: "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."

עיון בנוסח ההסכם בין הצדדים מעלה כי במסגרת ההסכם לא קבעו הצדדים כי בית המשפט בתל אביב יהיה בית המשפט אשר לו תוקנה הסמכות לדון בתביעות בינהם, אלא שכאמור נקבע בהסכם כי העיר תל אביב (בין היתר) תהיה מקום השיפוט הייחודי לכל תביעה הנובעת מההסכם.

שילוב תנית השיפוט שבהסכם עם תקנה 5 בנוסחה דלעיל מעלה כי לבתי המשפט במחוז תל אביב הסמכות לדון בתובענה שהרי – הצדדים הסכימו על מקום שיפוט- העיר תל אביב ומשכך, בהתאם לתקנה, יש להגיש התובענה לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אותו מקום. הואיל והעיר תל אביב נמצאת אף באיזור השיפוט של בית המשפט בהרצליה הרי שהתובענה הוגשה כדין ובהתאם לתניית השיפוט.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי בשנים האחרונות במסגרת הפסיקה והספרות חל פיחות בנושא הטענות הנוגעות לסמכות המקומית וזאת, לאור התפתחות מערכת הכבישים וקיצור טווחי הנסיעה ממקום למקום במדינתנו הקטנה.

כך, ברע"א 6920 יאיר לוי נגד צבי פולג ואח', פ"ד מט(2) 731) נקבע בהקשר זה כי : "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".

כמו כן, לעניין הסמכות המקומית, יפים דבריו של כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, הוצאת תשנ"ט-1999 בע"מ 96 בזו הלשון: "אין זה נדיר שבעלי הדין מקדישים מרץ רב וזמן רב לטיעונים בדבר הסמכות המקומית, לעיתים לא פחות מאשר לענין הסמכות הפונציונלית. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשוא זמן שיפוטי יקר. במדינה קטנה כמדינתנו, שבה אפשר להגיע בקלות ובמהירות, כמעט מכל מקום לכל מקום, הולכת ופוחתת החשיבות שבנושא זה".

לאור האמור לעיל לחילופין ובמצטבר הנני דוחה הבקשה וקובעת כי התביעה תמשיך להתברר בפני בית המשפט בהרצליה.

לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: