בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' חטשואל

החלטה

1.התנגדות לביצוע שבעה שיקים בסך של 461 ₪ כל אחד ובקשה להארכת המועד להגשתה.

המשיב הודיע בתגובתו מיום 26.8.13 כי אין צורך בקיום דיון בהתנגדות ובכך וויתר על זכותו לחקירת המבקשת.

מכאן, ניתנת החלטה זו על יסוד הכתובים.

על פי נתוני תיק ההוצל"פ המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 31.12.08, לאחר שמסירה מלאה בוצעה ביום 1.12.08, ואילו ההתנגדות הוגשה ביום 24.7.13, דהיינו, כעבור למעלה מארבע וחצי שנים.

המבקשת הגישה בקשה לאקונית להארכת המועד, בה נימוק יחידי ולפיו לא ידעה לפעול נגד התיק בהוצל"פ, ואף הוא נטען באופן סתמי ולא מפורט.

מאחר והמדובר באיחור כבד ובהעדר טעם מיוחד לאיחור (שלא לומר טעם של ממש כלשהו), די בכך לדחיית הבקשה ועימה ההתנגדות.

2.עם זאת, ועל מנת שלא להותיר את הדף חלק, אתייחס בקצרה גם לשאלת קיומן של טענות הגנה הראויות להתברר.

בתצהיר התנגדותה מלינה המבקשת על כי מסרה את השיקים למרפאת השיניים "שורש", אולם בטרם קיבלה מלוא הטיפול, פשטה המרפאה את הרגל.

המשיב, הינו צד ג' אליו סוחרו השיקים נשוא ההתנגדות.

המבקשת טוענת למעשה בהתנגדותה טענות כנגד עסקת היסוד, כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב (שממילא אינו מהווה טענת הגנה ראויה אף לא בין צדדים קרובים לשטר), ואולי טענת קיזוז, משטענה כי נאלצה לפנות לקבלת טיפולים בחברה אחרת.

אלא, שבניגוד לחובתה, המבקשת אינה מפרטת את העובדות המשמשות יסוד לטענותיה, היא אינה מבהירה מהו הטיפול שהוזמן לכתחילה, מהו הטיפול שקיבלה, מה נותר לטיפול ומה הושלם במקום אחר.

כלל הוא כי על המבקש כי תינתן לו רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, שאם לא כן, כיצד ניתן יהא לראות אמירותיו הלקוניות בתצהירו כטענות הגנה.

מכל מקום, מלבד האמור לעיל, המבקשת אינה טוענת דבר כנגד חזקת אחיזתו של המשיב כשורה בשיקים, ואינה מציינת כל עובדה בתצהירה ממנה ניתן יהא ללמוד על טענה כנגד האחיזה כשורה כאמור.

נוכח כל האמור, הבקשה להארכת המועד וכן ההתנגדות נדחות.

המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסך כולל של 850 ₪.

3.מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: