בנק אוצר החייל נ' שפיר

החלטה

לפני בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה על סך 96,016.52 ₪, בגין יתרת חוב בחשבון שניהל הנתבע אצל התובע, יתרת חיובים בכרטיס אשראי ויתרת הלוואה שנטל הנתבע מאת התובע.

א. טענות הצדדים:

1.בתצהיר התומך בבקשה טען הנתבע כי התובע העמיד לרשותו אשראי, שעה שהשתכר סך של כ- 10,000 ש"ח נטו בחודש. באותה עת, התנהל חשבון הנתבע אצל התובע למישרין, הנתבע פרע את תשלומי ההלוואה במועד ועמד במסגרות האשראי שהוקצו לו.

לנתבע אין נכסים.

בחודש נובמבר 2008 נקלעה מעבידתו של הנתבע לקשיים כלכלים ואף חלה פגיעה במשכורתו של הנתבע. הנתבע פנה ביוזמתו לתובע וביקש להסדיר את התחייבויותיו כלפיו, בין אם על ידי הגדלת מסגרת האשראי או פריסת הלוואותיו. בתחילה הודע לו באמצעות פקידת הבנק שבקשתו תתקבל, ואולם משהופנה למנהלת סניף הבנק, סרבה זו להקשיב לבקשותיו של הנתבע ואף הורתה לו למסור לה באותו מעמד את כרטיסי האשראי שלו.

בעקבות זאת הגיש התובע את תביעתו.

לטענת הנתבע, התובע פעל בדרך שאינה סבירה ובחוסר תום לב, תוך שהעמיד לפרעון מיידי את האשראי שעמד בחשבון וצירף ריבית של למעלה מ-17% לשנה.

2.ב"כ התובע ויתרה על חקירת הנתבע.

בתגובה לבקשה למתן רשות להתגונן טען התובע כי הנתבע מעלה טענות כלליות וסתמיות ואיננו מגלה הגנה מפני התביעה. הנתבע מודה בחובו כלפי התובע וכי לא הושג הסדר בין הצדדים. הנתבע איננו מפרט כיצד ביקש להסדיר את חובותיו כלפי התובע, מהו מועד הישיבה שנערכה עם מנהלת סניף הבנק ואיננו נותן תשתית מספקת לביסוס טענת הגנה. אף הטענה לחוסר תום לב מצד התובע נטענה בעלמא, שעה שהנתבע איננו מתכחש להסכמים עליהם חתם עם התובע ולכך שהתובע זכאי לפעול על פי שיקול דעתו. הנתבע מודה שהפר את התחייבויותיו, ולכן קמה זכותו של התובע לבטל את מסגרת האשראי בחשבון.

3.ב"כ הנתבע טען כי מאחר והתובע ויתר על חקירת הנתבע, יש לראות את האמור בתצהיר הנתבע כנכון ולתת לו רשות להתגונן. התובע השתמש בזכות שלא בתום לב, בכך שהעמיד לפירעון מיידי את מסגרת האשראי שניתנה לנתבע, את ההלוואה וכן את החיובים העתידיים בכרטיס האשראי.

4. ב"כ התובע טענה כי אי חקירת הנתבע על תצהירו, אין בה כדי להוות הסכמה לאמור בו. הנתבע לא פירט את טענותיו ולא כימת את הנזק, שלטענתו, נגרם לו.

5.בסיום הדיון ביקשו הצדדים שהות על מנת לנהל מו"מ בניסיון להגיע להסדר ולאחר מכן אף ביקשו ארכה לצורך כך. לבסוף הודיע התובע כי הצדדים לא הגיעו להסדר, ומכאן החלטתי.

ב. דיון:

6.כידוע הכלל הוא כי על הנתבע המבקש רשות להתגונן לפרט הגנתו לפרטי פרטים ואין די בהעלאת טיעון כללי וסתמי, על מנת להעתר לבקשה .

הנתבע טען כי באופן חד- צדדי החליט התובע לבטל את מסגרת האשראי שניתנה לו ולהעמיד את ההלוואות שנטל לפרעון מיידי, ובכך פעל התובע בחוסר תום לב.

למעשה הנתבע מאשר כי לא עמד בהתחייבויותיו כלפי התובע, נוכח הפגיעה במשכורתו. הנתבע מתאר פגישה עם מנהלת סניף הבנק וטוען כי ביקש להסדיר את התחייבויותיו בתנאים חדשים.

הנתבע לא מפרט אילו הצעות הציע להסדרת התחייבויותיו כלפי התובע וכלל איננו מפרט את תוכן הפגישה עם מנהלת סניף הבנק לענין זה.

זאת ועוד, הנתבע לא מצביע על הוראה בהסכם בין הצדדים השוללת מהמשיב את האפשרות להעמיד את מסגרת האשראי וההלוואות לפרעון.

הנתבע כלל איננו מציין מה היתה מסגרת האשראי המאושרת, מה היתה יתרת החוב במועד הפגישה הנטענת עם מנהלת הסניף, מה היתה החריגה במסגרת האשראי, באילו תשלומים בגין ההלוואות לא עמד, מה היתה הצעתו להחזר התחייבויותיו לבנק ועוד כיו"ב . יצוין כי מנספחי כתב התביעה עולה כי יתרת החובה בחשבון העו"ש עמדה ע"ס 29,672 ₪, חיובי כרטיס האשראי ע"ס 12,469 ₪ וההלוואות ע"ס 53,874 ₪.