בניש ואח' נ' מנורה חברה לביטוח ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע 1 בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 22/3/10.

1. לטענת התובע 1 , עת נסע התובע 2 עם משאית בבעלותו, ברחוב בר כוכבא בפתח תקווה, בנתיב האמצעי מבין שלושה בכביש חד סטרי, בנתיב משמאלו היו מכוניות חונות ומשהסתיימו, ביקש הנתבע 2 להשתחל ברווח בין המכוניות החונות ובין המשאית שלו ולהשתלב בנתיב השמאלי ביותר. הנתבע 2 , לא העריך נכון , ככל הנראה, את המרווח ובנוסף, הסיט את ההגה לימין לאחר הסטייה לשמאל, על מנת להשתלב בנתיב ואולם, עשה כן באופן חד מדי ומשכך, פגע רכבו לאורך כל המשאית עד הטמבון הקדמי שלה, אותו משך החוצה. לטענת התובעים, הנתבע 2 נהג בחוסר זהירות ובנוסף במהירות רבה שאם לא כן, לא היה מושך את הטמבון החזק של המשאית החוצה באופן כה משמעותי. בנסיבות אלו, לטענת התובעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לרכב התובע 1.

2.לטענת הנתבע 2 , הוא אמנם השתלב בנתיב הנסיעה משמאל לאחר שהסתיימו הרכבים החונים בנתיב זה, התובע לא הבחין בקיומו וסטה מעט לכיוון הנתיב השמאלי ומשכך, התנגשה המשאית ברכבו. הואיל ואמנם היה בתנועה לאור קיומו של מופע ירוק ברמזור , המשיך רכבו ונפגע לכל אורכו עד שהטמבון האחורי שלו נתפס בטמבון הקדמי של המשאית ומשך אותו החוצה. לטענתו , בנסיבות אלו, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 אשר משאיתו סטתה לכיוון הנתיב השמאלי ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום האירוע , מיקום הרכבים בסיום התאונה והפגיעות בכלי הרכב.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון את הגירסאות לגופן וכן, לבחון האם יש באיזה מבין הראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מן הגירסאות.

בחינת הגירסאות לגופן מעלה כי גירסת התובע אינה מתיישבת עם השכל הישר – שכן, האפשרות ולפיה, הנתבע 2 יתנגש במשאית תחילה מאחור – בעת המעבר במרווח בין הרכבים החונים ולאחר מכן, עוד ימשיך יסובב את ההגה לימין ויפגע במשאית לכל אורכה עד לטמבון הקידמי שלה – אינה הגיונית בעליל. לכך אוסיף, כי התובע 2 ציין בעדותו כי הבחין בנתבע לראשונה רק לאחר סיום התאונה (ראה עמ' 2 שורה 23) – תשובתו זו הופכת את גירסתו להגיונית עוד פחות הואיל ומשמעותה היא שהוא לא הרגיש פגיעות ארוכות ומשמעותיות – שכן, לגירסתו – הנתבע פגע תחילה מאחור, אחר כך לכל אורך המשאית ולסיום בטמבון הקדמי – היעלה על הדעת שהתובע לא ירגיש בכל אלא עד לסיום התאונה?!

זאת אף זאת, עיון בתמונות הנזק יש בו בכדי לתמוך גם כן בגירסת הנתבע 2 שכן ברכבו של הנתבע 2 נחזה נזק של מעיכה ומשיכה לכל אורך הצד הימני של הרכב שלו – נזק המעיכה מעיד על סטיה של התובע 2 לכיוונו , שאז נוצר המפגש הראשוני בין כלי הרכב, המשך הפגיעה מעיד על כך שהנתבע 2 המשיך בנסיעה לאחר המפגש הראשוני ומשכך, המשיכה הפגיעה לכל אורך הרכב.

זאת ועוד, עיון בתמונות כלי הרכב לאחר האירוע מעלה כי אמנם המשאית נמצאת באלכסון עם סטיה קלה לכיוון הנתיב השמאלי – מיקום התומך אף הוא בגירסת הנתבעים.

מן המפורט עולה כי לא זו בלבד שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם, אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסת הנתבעים. משכך, יש לדחות את תביעת התובעים.

8.סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי לא מצאתי ליתן צו להוצאות.