בניסטי נ' מרכז בריאות השן

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש מר משה בניסטי (להלן:"התובע"), לחייב את מרכז בריאות השן (להלן:"הנתבע"), בתשלום הסך של 7,000 ₪.

לטענת התובע, פנה בשנת 2009 לנתבע לצורך טיפול שיניים, כאשר סוכם כי עלות הטיפול הינה ע"ס של 7,000 ₪, וזאת בגין עקירות שיניים והנחת שתי תותבות.

הוסיף התובע וטען כי, בעקבות כאבים בפה ונפילת השיניים העליונות שהרכיב, פנה למנהלת הנתבע, אשר במקום לטפל בו, הפנתה אותו למעבדה שיצרה את השיניים. בשל כך לא הסכים לשלם את יתרת הסכום, ע"ס של 3,000 ₪ על אף דרישותיו של הנתבע בעניין.

הוסיף התובע וטען כי, נאמר לו מפי רופא שיניים אחר אליו פנה, כי הסיבה לנפילת השיניים מקורה בכך, שהפלטה עליה מותקנות השיניים, אינה ישרה.

התובע מבקש לקבל את התביעה, ולהורות לנתבע לפצותו בסך של 7,000 ₪, וזאת בשל אי כיבוד ההסכם עמו.

מנגד, ביקש הנתבע לדחות את התביעה כנגדו על הסף. לטענתו, התובע מעולם לא פנה אליה בטענה לעניין הטיפול שניתן לו. הוסיף הנתבע וטען כי, רק לאחר שפנה לתובע בדרישה לתשלום יתרת חובו, הגיש את תביעתו דנן.

עוד טען הנתבע כי, התובע מעלה טענותיו לאחר תקופה ארוכה מקבלת הטיפול, כאשר הנזקים הנטענים הינם מוגזמים, וללא המצאת חוות דעת לתמיכה בטענותיו.

עוד טען הנתבע כי התובע עשה דין לעצמו, ולא הגיע למועדי טיפולים שנקבעו מראש. הנתבע מבקש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 18.03.12 חזרו הצדדים על טענותיהם. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות והטענות, אני מוצאת לדחות את התביעה, ולהלן נימוקי.

מעיון ב- "כרטיס מתרפא" שהוגש על ידי הנתבע עולה כי, בתאריך 12.02.09 החל התובע בקבלת הטיפול אצל הנתבע, כאשר התאריך האחרון בו קיבל טיפול היה ביום 04.08.09, בעוד התשלום האחרון לנתבע בוצע בחודש אוקטובר 2009.

תחילה אציין כי, איני רואה כל פסול בדרישתו של הנתבע ו/או מי מטעמו מהתובע לפנות למעבדת השיניים לצורך בדיקת התותבות, בדיקה שיש בה כדי לתת מענה לטענת התובע. משסירב התובע לעשות כן, אין לבוא בטענה לנתבע כמי שסירב לתת לו מענה, ואין לו אלא להלין על עצמו.

בנוסף, לא ברור מדוע התובע בחר להגיש תביעתו בחלוף כשנתיים וחצי מטיפול השיניים האחרון שעשה אצל הנתבע, כאשר ככל שהיו לו טענות כלשהן כנגד הטיפול, היה עליו לפעול בשקידה סמוך למתן הטיפול, הלקוי לכאורה.

למותר לציין כי, לצורך הוכחת טענתו של התובע בדבר פגם בתותבות, הגורם לנפילת השיניים, היה עליו לתמוך את תביעתו באסמכתא/חוות דעת מגורם מקצועי, בעניין זה, ולא להעלות טענות כלליות שאין להן תימוכין. משלא עשה כן, לא הצליח התובע להוכיח את תביעתו בדבר הפגם לו טוען.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה לתביעתו. אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.