בנימין נ' בוקאי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי נסעה במכוניתה ברחוב חד סטרי וביקשה לפנות שמאלה על מנת לבצע פניית פרסה. רכב שנסע אחריה, נהוג על ידי הנתבע 1, פגע בחלקו האחורי של רכבה וגרם לו נזקים, ומכאן התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנתבע 1 נסע בנתיבו. לפתע הגיחה התובעת מהנתיב הימני ותוך שביצעה פניית פרסה, היא חסמה את נתיב נסיעתו של הנתבע 1. הנתבע 1 בלם מיידית את רכבו, אך בגלל גורם ההפתעה לא צלח הדבר בידו ואירעה התנגשות בין כלי הרכב. לאחר הפגיעה ברכב הנתבעים, המשיכה התובעת בנסיעה בניגוד לכיוון התנועה ופגעה פעם נוספת ברכב הנתבעים, בצדו השמאלי.

בדיון שהתקיים לפניי הסבירה התובעת, כי הכביש שבו נסעה הינו דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, כאשר בין הנתיבים יש אי תנועה. לדבריה, היא הבחינה ברכב הנתבע 1 מרחוק, כשהוא מאחוריה. כאשר היא החלה לבצע את פניית הפרסה, הוא פגע בה בגלגל האחורי-שמאלי, בעודו נוסע במהירות. לדבריה, הפגיעה הייתה בעצמה רבה, ולכן – הוא העיף אותה לצד שמאל. רכב התובעת החליק על הכביש וסב על צירו, והתובעת איבדה את השליטה בו.

הנתבע 1 הסביר, כי כשהוא נסע, נתיבו היה פנוי וכי התובעת לא הייתה לפניו. לדבריו, התובעת עמדה בצד, במפרצון חנייה ולא בנתיב נסיעתו, ונכנסה בפתאומיות לנתיב שלו. עקב כך, הוא פגע בה בחלק האחורי-שמאלי. הנתבע 1 גם הסביר, כי הוא לא ראה את התובעת לפני התאונה, אלא אך ורק כשהיא הייתה בנתיבו.

בתגובה לכך, התובעת הסבירה, כי היא לא עמדה בצד הכביש, במפרצון החנייה, שכן זה משמש לנכים.

בדיון שמעתי גם את עדותה של גב' הדס בוקאי, רעייתו של הנתבע, שישבה לידו בזמן התאונה. זו העידה, כי הנתבע 1 נסע במהירות סבירה עד איטית. לפתע, רכב התובעת נכנס לנתיב נסיעתו. לדבריה, היא ראתה את רכב התובעת רק בזמן שהנתבע 1 בלם. העדה אמרה, כי היא לא ראתה אם רכב התובעת לפני רכבם. לשאלת ביהמ"ש, היא הסבירה, כי מאחר שהיא לא נהגה, היא לא הסתכלה רק על הכביש. עוד היא אמרה, כי ייתכן שבמהלך הנסיעה, הנתבע 1 והיא שוחחו ביניהם, אולם לא שיחה רצינית, כלשונה. לטענתה, בזמן התאונה היא הייתה בהיריון והרופא שבדק אותה הסביר לה שמאחר שהנתבע 1 לא נסע מהר, לא אירעו נזקים לה ולעוברה.

במהלך הדיון הדגימו הנהגים את התאונה באמצעות מכוניות דמה והציגו תמונות של מקום האירוע ושל הנזקים בכלי הרכב המעורבים. כמו כן, הוצגה הודעת הנתבע 1 לנתבעת 2.

נציגת הנתבעת 2 הסבירה בדיון, כי מיקום הפגיעה ברכב הנתבע 1 – בצד הימני-קדמי – תומך בגרסת הנתבע 1. לטענתה, אם גרסת התובעת הייתה נכונה, רכב הנתבע 1 היה נפגע בצד השמאלי-קדמי. היא אף הוסיפה, כי העובדה שרכב התובעת סב על צירו ונפגע גם בחלקו הקדמי, מוכיחה שהתובעת הגיחה מימין. שכן אם טענת התובעת הייתה נכונה, הפגיעה ברכבה הייתה גורמת לה לעבור לצד השני של הכביש, מעבר לאי התנועה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדות, החלטתי לקבל את התביעה.

אני מעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבעים. זאת, בעיקר בשל מיקום הפגיעה ברכב התובעת. אם גרסת הנתבע 1 הייתה נכונה, יש להניח שרכב התובעת היה נפגע בחלק השמאלי-קדמי, ולא בחלק האחורי. יש לציין כי הן הנתבע 1 והן העדה מטעמו העידו שהם לא ראו את רכב התובעת לפני התאונה. הנתבע 1 עצמו אמר כי הוא לא ראה את רכב התובעת קודם לתאונה, אלא כאשר זו הייתה בנתיבו. מכאן שטענתו, כי קודם לתאונה עמדה התובעת במפרץ החנייה מימין מבוססת על השערה בלבד ולא על מראה עיניו. העדה מטעם הנתבעים העידה גם היא , כי לא הבחינה ברכב התובעת ולא הסתכלה רק על הכביש ולכן אין בעדותה כדי לסתור את טענות התובעת.

אמנם, יש ממש בטענת נציגת הנתבעת 2, כי לאור גרסת התובעת, היה צפוי שרכב הנתבעים היה נפגע בפינה השמאלית-קדמית. אולם בהחלט קיימת אפשרות כי הנתבע 1 ניסה להימנע מהתאונה על סטייה שמאלה- מה שמסביר את הפגיעה בפינה הקדמית-ימנית ברכב הנתבעים.

איני מקבל גם את טענת נציגת הנתבעת 2, כי הפגיעה הנוספת ברכב התובעת – בחלק הקדמי - מוכיחה שהתובעת הגיחה מימין, ולכן רכב התובעת הסתובב על צירו על אותו נתיב ולא נדחף מעבר לאי התנועה. בתמונות רואים בבירור שהשטח הפתוח, שבו ניתן לבצע פניית פרסה, רחב ביותר, ולכן תאונה כגרסת התובעת הנה אפשרית.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את נזקיה המוכחים בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של 5,072 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט בסך של 600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים .

ניתן היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.