בנימין ואח' נ' ברשישט ואח'

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעות רכוש הדדיות בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 10.9.12 (להלן: "התאונה"), ותביעה שכנגד בגין התאונה.

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד") הינו בעל רכב מסוג "רנו קליאו" מ.ר. 43-909-23 ובכל המועדים הרלוונטיים לתביעה דנן היה הנהג ברכב זה (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1, והתובע בתביעה שכנגד (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד") היה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו הנהג ברכב מסוג "ביואיק", מ.ר. 34-524-72 (להלן: "רכב הנתבע").

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכב הנתבע.

כפי העולה ממסמך אשר צורף לכתב התביעה, חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב התובע במועד הרלוונטי הינה שומרה חברה לביטוח בע"מ, וכנגדה לא הוגשה תביעה.

התובע הגיש את התביעה דנן ביום 2.12.12, וביום 30.12.12 הגיש הנתבע תביעה שכנגד, כנגד הנתבע שכנגד בלבד, שתי התביעות נדונו במאוחד.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה נשוא ענייננו.

ב.רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).