פסק דין
1.התובעת חברה יזמית ובעלים של נכס מקרקעין המצוי ברחוב אח"י אילת 15 פינת רחוב הנוטר בקרית חיים הידוע כחלקה 37 בגוש 11580 ובו מתנהל מרכז מסחרי. בקומת הקרקע של הנכס מצויות (בין היתר) חנויות מספר 1, 2 ו-3 (להלן: המשכירה והמושכר בהתאמה).
הנתבעת 1 חברה מוגבלת במניות המנהלת עסקי מזון.
הנתבע 2 מנהלה של הנתבעת 1 והתחייב כלפי המשכירה – כצד לחוזה - לקיים את חיובי השוכרת על-פיו (הנתבעים ייקראו להלן: השוכרים. הנתבע 2 לבדו ייקרא: מנהל השוכרת).
2.ביום 7.11.06 נחתם חוזה שכירות בלתי מוגנת בין חברת "ק. חיים קפה בע"מ" (להלן: חברת קפה) לבין המשכירה, ולפיו שכרה האחרונה את המושכר לתקופה בת 60 חודשים לצורך ניהול בית קפה ומסעדה.
3.ביום 1.1.11, לאחר שחברת קפה ביקשה להסב את חוזה השכירות לידי השוכרים (ושניים אחרים שיצאו בהמשך מהחברה השוכרת) נכרת חוזה שכירות חדש, שלפיו השכירה המשכירה את המושכר לתקופה בת 24 חודשים (עד ליום 31.1.13). החוזה הקנה לשוכרים אופציה להאריך את השכירות לשתי תקופות שכירות נוספות בנות 36 חודשים כל אחת, ובלבד שהחוזה לא יבוטל קודם לכן עקב הפרתו.
בהתאם לחוזה זה התחייבו השוכרים, בין היתר, לשלם דמי שכירות חודשיים בסכום ובמועד נקובים וכן להמציא בטוחות להבטחת חיובי השוכרים על-פי החוזה.
4.בין בעלי הדין נתגלעו חילוקי דעות בנושאים שונים ואין חולק כי בפרק זמן מסוים שלא הוברר ומסיבות שאינן רלוונטיות להליך דנן, לא שילמו השוכרים דמי-השכירות. בעקבות זאת הגישה המשכירה תובענה לפינוי מושכר (ת"א 18209-09-12 של בית משפט זה).
5.ביום 13.1.13 התקיים דיון לפני כבוד השופט פרידמן, ובמהלכו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, שלפיו הלכה למעשה הסכימו בעלי הדין על המשך קיום החוזה וכפועל יוצא, על מימוש האופציה להארכתו. סוכם כי סכום חוב העבר של השוכרים יועמד על סך 91,135 ₪, כשאלה התחייבו לשלמו בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים ב-20 בכל חודש. נוסף על כך התחייבו השוכרים לשלם דמי-שכירות חודשיים בסכום נקוב בחמישה בכל חודש (מלבד התשלום בעבור חודש ינואר 2013, אותו התחייבו לשלם לא יאוחר מיום 17.1.13). נקבע כי איחור של עד חמישה ימי עסקים לא ייחשב הפרת התחייבות השוכרים.
6.עוד הסכימו הצדדים, כי מנהל השוכרת ימסור שיקים ביטחון מחשבון עובר ושב, המשותף לו ולרעייתו, לפי המנגנון שנקבע בחוזה השכירות. סוכם כי סכום השיקים יתבסס על דמי השכירות הנקוב בהסכם הפשרה. את השיקים התחייב מנהל השוכרת למסור תוך שלושה ימים מהמועד שבו תתקבל הודעה במשרד בא כוחו, ולפיה תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד מי מהשוכרים (גם אלה שהיו צד לחוזה המקורי) – נסגרו.
7.בסעיף (י) להסכם הפשרה נאמר כי "מוסכם על הצדדים שלא תשמענה טענות להסכמות בע"פ שסוטות מהסכמות אלה ככל שלא באו בחתימת הצדדים בכתב, וכי איחור בתשלום מעבר לאמור בהסכמות אלה ייחשב כהפרה יסודית המזכה את התובעת בביטול ההסכם ובפיצוי מוסכם כאמור בהסכם."
8.הסכם הפשרה הנ"ל קיבל תוקף של פסק דין.
9.ביום 12.3.13 (קרי, חודשיים לאחר שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין) שלח בא כוח המשכירה מכתב התראה לבא כוח השוכרים. מהמכתב עולה, שבניגוד להתחייבותם של האחרונים לשלם את תשלומי החזר החוב ביום 20 בכל כחודש, רק ביום 11.3.13 שילמו את התשלום לחודש בפברואר 2013 (השוכרים מסרו שיק שמועד פירעונו ביום 4.3.13, שנפרע רק ביום 11.3.13 בשל פגם בחתימת המושך). עוד התריע בא כוח המשכירה מפני אי-תשלום דמי השכירות של חודש מרס 2013, שאמורים היו להשתלם ביום משלוח המכתב (בתום הארכה בת חמישה ימי עסקים).
10.ביום 10.4.13 שלח בא כוח המשכירה מכתב התראה נוסף, ממנו עולה כי התשלום בסך 18,000 ₪, שהיה על השוכרים לשלם ביום 20.3.13 (ועוד חמישה ימי עסקים שחלפו אף הם) טרם שולם. עוד עולה כי דמי השכירות החודשיים בעבור חודש אפריל 2013 (שהיה על השוכרים לשלם ב-5.4.13) עדיין לא שולמו.
11.לפיכך הודיע בא כוח המשכירה כי אם לא יסלקו השוכרים את מלוא החוב לה (חוב העבר ואת דמי השכירות של אותו חודש) עד ליום 11.4.13 (שהיה היום האחרון לתשלומם, כולל ארכה בת חמישה ימי עסקים) תנקוט זו, בהתאם לפסק הדין, הליכים משפטיים - לפינוי המושכר, לקבלת הפיצוי המוסכם וכל סכום שיגיע לה בגין תקופת השכירות. כן הודיעה כי תגיש לביצוע את שטרי הביטחון שמסרו לה.
12.ביום 2.5.13 שלח בא כוח המשכירה מכתב נוסף ובו הודיע כי שטר הביטחון הוצג לפירעון ברם לא נפרע עקב פגם בחתימת המושך, ביקש לתקן הפרה זו, ולא, ינקוט הליכים לביצוע שטר. עוד הוסיף, כי לנוכח ההפרות החוזרות ונשנות של חוזה השכירות ושל פסק הדין, נדרשו הנתבעים לפנות את המושכר תוך 15 יום מיום משלוח המכתב, שאם לא כן תוגש נגדם תובענה לפינוי המושכר.
13.מגרסת ההגנה עולה כי גרסת המשכירה, ולפיה הפרו השוכרים את חוזה השכירות ואת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מבוססת כדבעי. לטענת השוכרים, הגם שהסכם הפשרה לא קוים ככתבו וכלשונו, שילמו בסופו של דבר את מלוא חובם וזה חודשים אחדים, מאז סיימו לשלם את חוב העבר, משולמים דמי השכירות כסדרם.
14.מעדות מנהל השוכרת עולה כי הסיבה לאי קיום חיוביהם במועד נעוצה הן בסכום לתשלום, שהקשה עליה לעמוד בהסדר והן בשל העובדה שהמשכירה הציגה את שיק הביטחון לפירעון (שיק שנמשך על חשבונם הפרטי של מנהל השוכרת ורעייתו) אף כי באותו מועד היה החוב נמוך מסכום השיק.
15.הטענה בדבר קושי לקיים את חיובי פסק הדין לאו טענה היא. לא זו בלבד שהסכומים לתשלום כמו גם מועדי התשלום נקבעו על-פי סיכום בין בעלי הדין, אלא שכידוע "האחריות החוזית במשפטנו היא אחריות מוחלטת: כל מעשה או מחדל המנוגדים לחוזה הם בגדר הפרה, בלא קשר לכוונתו הרעה או הטובה של המפר...מבחן ההפרה הוא אובייקטיבי ונייטרלי: מעמידים זה מול זה את החוזה ואת הקיום בפועל, וסטייה של הקיום בפועל מן החוזה מהווה הפרה" (ג' שלו, "דיני חוזים", מהדורה שנייה, עמ' 465).