בן שמעון אסף נ' אוזן בן דוד הילה

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה זו על סך 10,000 ₪ כנגד הנתבעת, בגין נזקים שנגרמו לו עקב תלונת שווא שהתלוננה כנגדו במשטרה כאילו היא ראתה אותו מכה את בנו ברכב במהלך נסיעה מעומר לבאר שבע.

2.הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי תוך כדי נסיעה איטית מעומר לבאר שבע, כאשר הדרך רצופה רמזורים היא ראתה את מה שראתה, ומצאה צורך כאזרחות טובה לדווח על כך למשטרה.

3.בדיון בפניי העידו שני העדים והתרשמתי מעדיותיהם כי אכן התובע חש פגוע וכי נגרם לו נזק רב בגין התלונה. אולם מאידך התרשמתי מעדותה של הנתבעת כי אכן ראתה ברכב לצידה תנועות מסוימות של התובע לעבר בנו שישב במושב האחורי וראתה את הילד בוכה, ומניף את רגליו ולכן היא חשבה כי מדובר במעשה אלימות ודיווחה על כך.

4.בתי המשפט עמדו לא פעם על הצורך לעודד תלונות ולכן על הצורך למעט במתן הוצאות על מתלוננים כאשר בדיעבד מתברר כי התלונה איננה נכונה. בפסקי דין רבים הנוגעים לסעיף 81 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 הנוגע לפיצוי מהמתלונן לאחר זיכוי, נאמרו דברים דומים בין השאר גם על ידי כבוד הנשיאה בייניש. בנסיבות אלה ובהתאם להלכה הפסוקה יש מקום להטיל הוצאות על מתלונן רק כאשר מדובר בתלונה כוזבת במפגיע, עלילת שקר שנועדה לפגוע בתובע.

5.לאחר ששמעתי את כל העדויות וקראתי את כתבי הטענות לא התרשמתי כי זהו המקרה שלפניי. התרשמתי כאמור לעיל כי הנתבעת ראתה תנועות מסוימות וחשבה כי מדובר במעשה אלימות, ולכן מצאה לנכון להתלונן במשטרה.

6.הטלת הוצאות על הנתבעת במקרה זה, ובמקרים דומים, תביא לכך שאזרחים אשר יתקלו במקרים מעין אלה יהססו שבעתיים אם לפנות למשטרה ולדווח, וכאשר מדובר בחשד לאלימות כלפי קטינים ברור שהדבר עלול לפגוע באכיפת החוק בנושא רגיש ומיוחד זה.

7.אשר על כן אני דוחה את התביעה, אולם בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תש"ע, 27/05/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: