בן שלוש נ' גרין

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.7.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע רכבו עמד מאחורי רכבו של הנתבע בחצר המשמשת לחניה. הנתבע נסע לאחור, פגע ברכבו וסירב לשלם בגין הנזק וענה לו "תבע אותי". התובע צירף חשבוניות תיקון ותשלום בעבור בדיקה בסך של 350 ₪.

3. הנתבע טען כי רכבו חנה בחניה מקורה ופרטית. התובע ניסה להדחק לחניה והנתבע נסה לצאת מהחניה. הנתבע טען כי לשתי המכוניות נגרמו שפשופים קלים. הנתבע טען בפני התובע כי מדובר בנזקים קלים הניתנים לניקוי והתובע ניפח את תביעתו במטרה לגבות כספים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עמד מחוץ לרכבו בחצר החניה. הנתבע נסע לאחור ופגע ברכבו. התובע ביקש מהנתבע לפצותו והנתבע ענה לו שגם לרכבו נגרמו נזקים. הנתבע סירב לתקן ואמר לו "תבע אותי". התובע תיקן רכבו בעלות וכן שילם בעבור בדיקת הרכב עלות כוללת של 350 ₪.

5. הנתבע העיד וטען כי אכן היה ברכב אשר ידית ההילוכים בו היתה משולבת לרוורס. הנתבע טען כי עמד לצאת מהחניה המקורה אך בטרם נסע הבחין במראה ברכב התובע אשר ניסה להכנס לחניה פוגע ברכבו קלות. הנתבע טען כי היה מדובר בנגיעה קלה בין שני כלי הרכב.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה עמד מחוץ לרכב בשעה שהנתבע נסע לאחור ופגע ברכבו.

שנית, עדות זו עולה בקנה אחד עם כתב ההגנה של הנתבע עצמו בו נכתב במפורש:

"...ורכב של התובע (שמואל בן שלוש) נסה להדחק לחניה ואני ניסיתי לצאת מהחניה. לשנינו היה במכוניות שפשוף קל מאוד."

גרסה זו נוגדת את גרסת הנתבע בפניי לפיה אומנם שילב את ההליך לאחור אך טרם החל בנסיעה.

גרסת הנתבע בפניי אף איננה סבירה שכן במידה והנתבע מצוי בחניה מקורה, הכיצד פוגע בו רכבו של התובע.

סבורה אני כי היה על הנתבע לנהוג בזהירות המוטלת על נהג הנוסע לאחור, להבחין באמצעות המראה ברכב התובע המצוי מאחוריו ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 350 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 25.11.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: