בן שלום פרידמן ואח' נ' אטיאס ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 2.8.09 בשעת אחה"צ בכביש יציאה מבית החולים ע"ש רמב"ם בחיפה.

2.לטענת התובעות - נהגה תובעת 1 ברכבן השייך לתובעת 2. רכבן עמד בעצירה מוחלטת בנתיב היציאה מבית החולים ומשאית הנתבעים הגיעה בנתיב הנגדי. המשאית שייכת לנתבע 1 ונהוגה היתה ע"י נתבע 3. נתבעים 1 ו- 3 עובדים עבור נתבעת 2. המשאית ביצעה פניית פרסה בכוונה להיכנס לנתיב נסיעת רכב התובעות ובמהלך פעולתה פגעה בצד האחורי שמאלי של רכב התובעות. לרכב התובעות נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. נתבע 3, נהג המשאית, ניסה להימלט מן המקום, אולם תובעת 1 יצאה מרכבה וחסמה את דרכו בגופה. נתבע 3 התנצל, אולם סירב למסור לתובעת 1 פרטים ומסמכים. לאחר התאונה עשו התובעות ובני משפחתן מאמצים להשיג את פרטי המשאית ופרטי הנהג וליישר את ההדורים אך ללא הצלחה.

3.לטענת נתבעים 1 ו-3 - נתבע 3 אינו אחראי להתרחשות, שכן המשאית ביצעה פניית פרסה בכביש ללא מוצא בהיות הכביש פנוי לחלוטין. עם תום הפנייה רכב התובעות יצא מ"חנייה כפולה" ליד שער בית החולים, בצורה לא זהירה וללא התחשבות בנוסעים אחרים בכביש. כתוצאה מכך פגע רכב התובעות במשאית בצד הימני אחורי של ארגז המשאית. לאחר האירוע יצאה תובעת 1 מרכב התובעות וצעקה על נתבע 3 בצורה תוקפנית. נתבע 3 נתן לה את הפרטים אך היא לא מסרה לו כל פרט, למרות שארגז המשאית נפגע קלות. סבורים נתבעים 1 ו-3 כי תובעת 1 קיבלה את כל הפרטים הנדרשים וכי האחריות לאירוע רובצת לפתחה.

נתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה אך לא הוצגה ראיה על פיה זומנה לדיון כדין.

4.בדיון שהתקיים לפניי העידו תובעת 1 ונתבע 1.

נתבע 1 הסביר כי המשאית בבעלותו והיתה נהוגה ע"י בנו, נתבע 3, המורשה לנהוג במשאית ואף מכוסה ע"י פוליסת הביטוח. נתבע 1 הבהיר כי הוא אינו שכיר של נתבעת 2 ולא היה מקום לתבוע אותה, שכן הוא עובד עבורה לדבריו כ"פרינלסר". באופן תמוה, הנתבעים לא מצאו לנכון לוודא כי נתבע 3 יתייצב לדיון וימסור את גרסתו לגבי ההתרחשות. בנסיבות אלה, דבריו של נתבע 1 נמסרו מכלי שני ומפי השמועה, כפי שדווח לו, לגרסתו, מנתבע 3.

תובעת 1 עמדה נחרצות על גרסתה על פיה נסעה ביציאה ממקום עבודתה ובשל עומס תנועה עמד רכבה בעצירה מוחלטת. היא הבחינה במשאית בנתיב הנגדי לאחר שהאחרונה פרקה סחורה. במשאית היו שני אנשים, הנהג - נתבע 3, ואדם נוסף. בהיות רכב התובעות בעצירה מוחלטת כאמור, חשה תובעת 1 בפגיעת משאית הנתבעים ברכבה. תובעת 1 הביטה והבחינה במשאית שניסתה לבצע פניית פרסה על נתיב הנסיעה ובמהלך פעולה זו פגעה המשאית ברכבה. תובעת 1 הסבירה כי הרכב הופנה למוסך ונבדק ע"י שמאי לאחר מספר שבועות, שכן היה צורך בנטילת יום חופש ממקום העבודה וזה התאפשר רק לאחר תקופה בלתי מבוטלת.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שצורפו במהלך הדיון ולאחריו, לאחר שהקשבתי לדברי תובעת 1 אשר לא נסתרו כלל בהיעדרו של נתבע 3, משסבור אני כי היעדרו של נתבע 3 אינו אקראי ודברי תובעת 1 היו אמינים ומשכנעים, מעדיף אני את גרסתה, המתיישבת עם זירת ההתרחשות ועם הנזקים שנגרמו לרכב התובעות ומיקומם. אציין, כי בפועל לא חלקו נתבעים 1 ו-3 על העובדה כי הרכבים פגעו זה בזה, כמו גם על העובדה כי המשאית ביצעה פניית פרסה במקום.

התביעה ביחס לנתבעת 2 תימחק, בהעדר זימון כדין ולאור הצהרת נתבע 1 כי הוא הבעלים של המשאית, הגם שלא טרח להמציא ראיות בנדון.

6.אשר על כן, הנני קובע, כי על נתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, לפצות את תובעת 2, בעלת רכב התובעות, בגין הנזקים המוכחים שנגרמו לרכבה עקב התאונה.

נתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת 2 סכום של 3,474 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלמו נתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, לכל אחת מן התובעות, הוצאות משפט בסכום של 150 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אני מורה על מחיקת התביעה ביחס לנתבעת 2.