בן-צור ואח' נ' יעקבי ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובעים, ביום 13/7/2009, שעה שהתובע 2 (להלן: "התובע") נסע ברכב התובעים ברח' הלח"י בגבעה הצרפתית, הוא אותת על מנת לפנות שמאלה לסמטה שנמצאת משמאלו; כשהחל בפנייתו שמאלה הגיח רכבם של הנתבעים מאחוריו, עקף אותו ותוך כדי כך פגע בצידו השמאלי של רכב התובעים.

מנגד טוען הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") כי רכב התובעים עמד בצד הדרך צמוד למדרכה ברח' הלח"י; רכב התובעים לא אותת על מנת להראות שהוא מתכוון לפנות שמאלה; לפיכך הוא חלף על פניו בתוך נתיב הנסיעה מבלי שהוא חצה את קו ההפרדה בין שני נתיבי הנסיעה בכביש.

במהלך הדיון העידו לפניי התובע והנתבע.

לאחר לימוד מכלול החומר שבתיק ושמיעת עדויותיהם של התובע והנתבע, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת הנתבע מסתברת יותר מגרסתו של התובע.

ראשית, עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם מהימן ומשכנע; היא הייתה עקבית, ישירה, עניינית ונקייה מהגזמות והתחמקויות .

מהצד השני, התעוררו מספר חולשות וספקות באשר לגרסתו של התובע. החולשה הראשונה נעוצה בכך שחבר של התובע שהמתין לו בצד השני של הכביש, היה עד ראיה לתאונה. למרות זאת, חבר זה לא הובא על ידי התובע לעדות. כידוע, על פי הפסיקה, צד שאינו מביא ראיה או עד שיכול לתמוך בגרסתו, ללא הצדק סביר, הדבר יפעל לחובתו (השוו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מו (2), עמ' 605).

הספק השני שהתעורר בנוגע לגרסתו של התובע נעוץ בכך שהתובע אישר במהלך עדותו כי הוא התנצל לפני הנתבע מיד לאחר התאונה (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 11-15).

אומנם, התובע מסר בעדותו שייתכן שהוא התנצל משום שהיה מבולבל עקב התאונה. אולם, לדעתי, ככלל תגובות ספונטאניות מבטאות את מצב הדברים האמיתי. בנסיבות המקרה שלנו, כאשר מוצבות לפני בית המשפט גרסאות נוגדות של הצדדים, וכאשר בית המשפט נותן אמון בעדות הנתבע, ראוי להעדיף את הכלל על פני החריג בכגון דא.

מעבר לכך, ממכלול הדברים שעלו במהלך הדיון, נותר בליבי ספק שמא התובע עצר בצד הכביש מימין סמוך למדרכה, על מנת שחברו יצטרף אליו ובשלב מסוים הוא החליט לפנות שמאלה לכיוון הסמטה שבפינתה עמד החבר שלו.

לכל האמור יש להוסיף, שעל פי הדין נטל ההוכחה מוטל על התובע- המוציא מחברו. בענייננו ניתן לקבוע שהתובע לא עמד בנטל זה במידה הנדרשת על פי הדין, היינו, מעבר למאזן ההסתברויות.

משהגעתי למסקנה כי גרסתו של הנתבע מסתברת יותר מגרסתו של התובע, הרי שדין התביעה להידחות, שכן, על-פי גרסת הנתבע, רכב התובע עצר בצד הכביש סמוך למדרכה ורכב הנתבע עבר על פניו בתוך נתיב הנסיעה מבלי שחרג לנתיב הנסיעה בכיוון השני. אין מדובר בעקיפה בתוך צומת, אלא בנסיעה בתוך נתיב הנסיעה המיועד לאותו כיוון נסיעה. הנתבע עבר על פני רכב התובע, שכאמור, עצר בצד הדרך ולא עקף אותו שעה שזה היה בנסיעה.

זאת ועוד, לא הוכח שקיימת צומת דרכים במקום שבו חלף רכב הנתבע על פני רכב התובע, שכן, נראה מהתמונה שצורפה לתביעה שמדובר במפגש של הכביש עם דרך גישה לבית ומגרש חניה שאינו מהווה צומת כהגדרתה בתקנות התעבורה.

נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה. כמו כן, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים 1 ו-2 סך של 200 ₪ ולנתבעת 3 סך של 100 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"א, 05 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: