בן צבי נ' דניאל

פסק דין

1.הנתבע הינו עורך דין במקצועו.

2.התובע ביקש לשכור את שירותי הנתבע לצורך ייצוגו בתביעה שהגיש נגד חברת T. G. I. (ת"א 44694-02-10 בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו).

3.הצדדים הגיעו להבנות באשר לשכר טרחת הנתבע והייצוג החל.

אלא שבשלב מסוים, ועוד בטרם הסתיימו ההליכים במסגרת אותה תביעה, החליט הנתבע להפסיק לייצג את התובע.

4.לנוכח כתבי הטענות ואופיים, הובהר לצדדים כי לכאורה יש להעביר את התביעה לבית משפט השלום על מנת שלא תתברר כתביעה קטנה.

5.בשל הפצרות הצדדים והסכמתם כי הדיון יקוצר ויותאם לתביעות קטנות, התביעה נותרה תביעה קטנה, אם כי הדיון התארך בצורה ניכרת מעבר למקובל.

אף על פי כן, פסק הדין יהא מתאים לתביעה קטנה.

6.אין ספק כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב לעניין שכר הטרחה.

ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה.

שיעור שכר הטרחה לא אמור להיות שנוי במחלוקת שכן הניסוח ברור.

7.לית מאן דה פליג כי הנתבע נאות להמשיך בייצוג חרף אי שביעות רצונו מהתנהלות התובע תמורת שכר שעתי, קרי שינוי ותוספת לשכר שסוכם.

8.למען הדיוק יצוין כי אמנם התביעה הוגשה נגד הנתבע שגם היה זה שאמור לייצג את התובע, אך בפועל ההסכם נכרת עם חברת עורכי דין שבבעלות הנתבע.

9.בקליפת האגוז ייאמר כי לשיטת התובע משנוכח הנתבע בכמות העבודה ו/או הזמן שיש להשקיע בתביעה הבין כי טעה בהערכת שכר הטרחה וכי הסיכום פועל לרעתו ולכן מתוך שיקול של כדאיות העסקה ביקש לבטל את העסקה או לשנות את תנאיה לטובתו.

לעומתו גורס הנתבע כי בשל התנהלות התובע לא ניתן היה להמשיך בייצוג ולכן סבר כי חיוב על פי שעה ירתיע וירסן את התובע ובכך יאפשר את הייצוג.

10.ההידברות בין הצדדים התנהלה, בין השאר, באמצעות התכתבות ענפה.

כל אחד מן הצדדים מפנה לתכתובת התומכת לגישתו בעמדתו.

11.התובע והנתבע העידו ונחקרו בחקירה נגדית.

מטעם התובע העידו שני עדים נוספים, מר דולב יצחק ומר יוסי עזרא.

ייאמר כבר עתה כי עדויותיהם של מר דולב ומר עזרא היו בלתי רלוונטיות בעליל לסכסוך שלפניי.