בן עמוס נ' בן שעיה

פסק דין

התביעה

בפניי תביעה לתשלום שכר עבודה ופדיון חופשה.

הנתבע דנן הינו דניאל בן שעיה שהיה בתקופה הרלוונטית הבעלים והמנהל של עסק לשיווק שואבי אבק מסוג "קירבי" (להלן: "העסק").

התובע התקבל לעבודה אצל הנתבע, כסוכן מכירות, עבר קורס הכשרה וחתם על הסכם העבודה אשר צורף לכתב התביעה (להלן: "הסכם העבודה").

טענות הצדדים

עיקר טענות התובע, הינן כדלקמן:

התובע החל את עבודתו ביום 23.7.10 או בסמוך לכך ועבד עד לחודש אוקטובר;

לתובע הובטח שכר חודשי בגובה 7,500 ₪ + עמלות מכירה אישיות בשיעור 10%, רכב וטלפון;

התובע נדרש לעבור קורס הכשרה בן 3 עד 4 ימים ולאחר מכן להתלוות לסוכן ותיק משך כשבוע אשר בסיומה יתחיל לעבוד בגפו;

לטענת התובע, על פי הסכם העבודה היה על הנתבע לתאם לתובע 60% ממספר התצוגות אותן היה עליו לבצע ובפועל לא תואמו לו תצוגות כלשהן;

הנתבעים לא סיפקו לתובע מכשיר להדגמת התצוגות והוא נאלץ להיעזר בסוכן אחר לצורך קיום התצוגות;

התובע לא קיבל שכר למעט 350 ₪ אשר שולמו לו במזומן וללא תלוש משכורת;

לטענת התובע הנתבעת הפרה את הסכם העבודה עמו, ועליה לשלם לו שכר בגין 3 חודשים ופדיון חופשה ופיצויי הלנה;

עיקר טענות הנתבע, הינן כמפורט להלן:

הנתבע קיים את הסכם העבודה;

התובע חוטא בפרשנות הסכם העבודה;

התובע סיים אומנם את קורס ההכשרה אולם לא השלים את תקופת ההכשרה אשר במסגרתה היה עליו לבצע 10 הדגמות, כתנאי לקבלת מכשיר להדגמה;

לא הייתה לנתבעת חובה לתאם לתובע הדגמות ומקל וחומר לא היה עליה חובה לעשות כן בטרם השלים את תקופת ההכשרה;

התובע חייב כסף לנתבע שכן יש לנכות מכל סכום שמגיע לו את עלות ההכשרה כמפורט בסעיף 7 י"ג להסכם העבודה;