בן משה נ' עבודי

החלטה

לפני בקשת התובע לבטל את פסק הדין שנתתי בהעדרו, משלא התייצב לדיון שנקבע לו ביום 25.7.10.

בבואי להחליט בבקשה לביטול פסק דין, שלא מחובת הצדק (שכן אין מחלוקת שהתובע - מבקש הביטול - ידע על מועד הדיון), עלי לשקול מצד אחד את סיבת אי ההתייצבות, ומצד שני את סיכויי התביעה. ככל שגדל משקל האחד, כך ניתן לדקדק פחות בשיקול השני.

במקרה דנן, צודקים הנתבעים בנוגע לסיבת אי ההתייצבות: אין לה כל הצדקה. התובע הוא השולט בהליך, הוא יכול היה לבקש לעכב את ההליך או יכול היה לבקש לדחות את מועד הדיון, ואי התייצבות, ללא כל הודעה, מהווה זלזול בצד השני ובבית המשפט. מצד שני, מתברר שכנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה בנוגע לתאונה נושא תביעה זו. אם כך, יתכן שמבחינת סיכוייו להוכיח את אחריות הנתבע לתאונה, סיכויי התובע טובים. שאלת גובה הנזק היא, כמובן, שאלה נפרדת

לכן יש מקום, מן הטעם של סיכויי התביעה, לבטל את פסק הדין. עם זאת, אין טעם בקיום ההליך בביה"מ לתביעות קטנות בטרם מיצוי ההליך בתעבורה, שעשוי להשפיע על ההליך כאן, ולא ראוי להסתכן במתן פסקי דין סותרים, כאשר ההליך בתעבורה יהיה מקיף ומעמיק יותר, מעצם טיבו. מצד שני, גם אין מקום להותיר תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט לתביעות קטנות, במשך פרק זמן העשוי להיות ארוך.

לכן, האיזון המתאים ימצא, לטעמי, באופן הבא:

אם ישלם התובע לנתבעים את הוצאותיהם, כפי שקבעתי בפסק הדין, וימציא אישור על כך לתיק בית המשפט עד 26.10.10, אבטל את פסק הדין. עם זאת, אורה על מחיקת התביעה, באופן שלא יקים מחסום בפני התובע להגיש תביעתו מחדש, אם יהיה לכך מקום לאור תוצאות פסק הדין בתעבורה. על התובע לשים לב למועד ההתיישנות ומוצע לו, אם תוצאות פסק הדין בתעבורה יצדיקו זאת, לנהל מו"מ עם הנתבעים לסילוק התביעה בטרם יחליט להגישה מחדש.

לא יפעל התובע בהתאם להחלטה זו במועד שקבעתי - ישאר פסק הדין על כנו והתובע מיצה את זכות התביעה.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: