בן משה נ' הכשרת ביטוח

פסק דין

בפני תביעת שיבוב במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בסכום של 43,777 ₪.

עפ"י כתב התביעה, ביום 27/05/09 נגנב הרכב של התובע.

בימים שלאחר מכן, נוצר עם התובע קשר מאדם שהציג עצמו כמי שמסוגל להשיב את הרכב. הנ"ל דרש בתחילה 18,000 ₪. במקביל, הודיע התובע לסוכנות הביטוח אודות המגעים לתשלום הכופר.

לבסוף, ביום 4/6/09 הוחזר הרכב כנגד תשלום של 13,000 ₪. הרכב הוחזר עירום לחלוטין.

ביום 11/06/09 הוכרז הרכב על ידי שמאי כאובדן מוחלט- ערך הרכב הבסיס על פי השמאי- 42,000.

הגניבה הוכרה כאירוע בטחוני ובגינו קיבל התובע פיצוי מסוים מרשות המיסים, אולם הנתבעת לא שילמה לו כל תגמולי ביטוח.

התובע טוען כי בקיזוז מה ששולם לו, שומה על הנתבעת לשלם לו עוד סכום של 22,002 ₪ וכן את הסכום ששילם ככופר בסך 13,000 ₪ סה"כ 35,000 ₪.

בנוסף, דורש התובע החזר בגין אובדן הכנסה וכן בגין רבית ששלם על הלוואה שקבל ותשלום ריבית מיוחדת בגין אי פיצוי במועד.

עפ"י כתב ההגנה, התובע התנהג בצורה רשלנית עד אימה, אשר השאיר את רכבו מונע וללא השגחה על אם הדרך בסמוך למטעי כפר פלסטינאי וזאת על פי גרסתו.

גרסת התובע מטילה דופי כבד שבכלל ארע אירוע גניבה אמיתי.

לאור גרסתו של התובע דחיית התביעה הינה כדין.

בנוסף, טוענת הנתבעת שאין היא חייבת כלל בהשבת תשלום הכופר ששלם הנתבע למאן דהוא וכן איננה חייבת בפיצויים בגין הלוואה שלקח ועל אחת כמה וכמה אינה חייבת בתשלום ריבית מיוחדת לתובע. בנוסף טוענת הנתבעת שהתובע קיבל פיצוי כספי בסך 6,500 ₪ בגין תאונה קודמת ויש לנכות סכום זה מהפיצוי ככל שיושת.

ביום 8/3/11 הגיעו הצדדים להסכמה שבית המשפט ייתן את פסיקתו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט(נוסח משולב) התשמ"ד-1984, על דרך הפשרה וללא צורך בהנמקה ולאחר שבית המשפט ישמע את התובע ואת שמאי הנתבעת, וב"כ הצדדים יסכמו את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש בפניי ולאחר ששמעתי את עדוית הצדדים, הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך 21,700 ₪ כסכום כולל לסילוק התביעה.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"א, 10 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: