בן מרדכי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה זיכה את המערער מעבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, נהיגה בשכרות, אך חרף זאת הרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים – לפי סעיף 26(2) לת"ת.

לגופו של ענין, צדק בית משפט קמא בקביעתו שהמערער נהג בניגוד לתקנה בהנתן שהודה בשתיית שתי כוסות יין, כמו כן נכשל בחלק ממבחני הביצוע, הלך לא יציב על קו, לא היה יציב אפילו בעמידה, קביעות עובדה אלה שקבע בית משפט קמא, אין להתערב בהן.

ב"כ המערער סובר שבית משפט קמא לא יכול היה מבלי שנזקק לסעיף 184 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, להרשיע המערער בעבירה אחרת מזו שהואשם בה מבלי שיגרם לו עיוות דין.

נכון היה עושה בית משפט קמא אם היה נזקק לסעיף 184 לחסד"פ ומסביר את הרשעתו של המערער בעבירה אחרת, אך אינני סבור שבנסיבות באשר הואשם ואשר הורשע היתה למערער אפשרות להתגונן בפני העבירה בה הורשע, ומשכך ההרשעה בדין יסודה.

באשר לעונש, לא אוכל לומר שמצאתי טעות קשה בגזר דינו של בית משפט קמא, ובכל זאת גם בשל העובדה שעסקינן בכתב אישום שהוגש לפני יותר מארבע שנים, עבירה 16.2.2007, והרבה מהדחיות בתיק לא נעשו בעטיו של המערער, בנסיבות עברו הנקי יחסית כאשר לחובתו 11 הרשעות, כולן

ברירות משפט, כשהוא נוהג משנת 98, הנסיבות האישיות ואישיותו הנורמטיביות כאשר חובת הפסילה המינימלית הינה בת 3 חודשים, מצאתי להפחית מעונש הפסילה בפועל, מ -10 החודשים שקבע בית משפט קמא לתקופה של 6 חודשים בניכוי הפסילה המינהלית. יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: