בן מוחה נ' משרד התעשיה והמסחר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקי תאונה מיום 27/12/09.

התובע טוען כי ביום התאונה נהג ברכבו, כאשר נהג משאית השייכת לנתבע 1 ומבוטחת בידי הנתבעת 2 , חסם את הדרך עם המשאית באופן שזו חנתה עם שני צמיגים על המדרכה ושני צמיגים אחוריים על הכביש. התובע ביקש לעבור בדרך, אלא שהמשאית החלה בנסיעה לאחור ופגעה ברכבו בכנף הימנית. התובע תובע את נזקיו בגין תאונה זו.

הנתבעים טוענים כי הנתבעת 2 כלל אינה מבטחת כי אם קרן פנימית לביטוחי הממשלה ולפיכך אין יריבות בינה לבין התובע. יתרה מזו, לטענת הנתבעים הרכב השייך לנתבע 1, כלל לא היה מעורב בתאונה עם התובע.

הצדדים התייצבו לדיון ועדותם נשמעה בפני.

תחילה באשר לטענת היעדר היריבות - נראה כי הנתבעים חזרו בהם מטענה זו, באשר הנתבעת 2 חתמה על בקשותיה בתיק כמבטחת לכל דבר ועניין ואף הנציג אשר הופיע בדיון הינו מטעמם של הנתבעים 1-2 במשותף.

התובע העיד מטעמו ושב על גירסתו לאופן קרות התאונה. התובע הבהיר כי ביקש לעבור בכביש אלא שמשאית הנתבע 1 חסמה את דרכו וכאשר הבחין בכך שהיא מבקשת לנסוע לאחור, צפר התובע על מנת להזהיר את נהג הנתבע 1 , אך ללא הועיל. התובע העיד כי הוא אף הציע לנהג הנתבע 1 לשאת במחצית מן הנזק על מנת לסייע בעדו כדי שלא ינזק במקום עבודתו אלא שהנהג סירב ויתרה מזו , אף סירב למסור את פרטיו ורק בסיוע חברת הביטוח הצליח התובע להשיגם.

התובע לא הגיש דו"ח שמאי על אף האמור בתביעתו וכל אשר הוגש הינן תמונות המעידות על הנזקים אשר נגרמו לרכבו.

עדותו של נהג הנתבע 1 , אף היא נשמעה בפני וקשה היה לתת בה אמון. הנהג העיד תחילה כי חנה על המדרכה ולאחר ניסה לטעון כי אין זו מדרכה כי אם מגרש חניה ואין בחניה זו אשר חציה על המדרכה וחציה על הכביש שום פסול. נהג הנתבע 1 טען תחילה כי לא פגע ברכב התובע ולאחר שנשאל על כך בידי ביהמ"ש בשנית , שינה גירסתו וטען כי לא הרגיש בפגיעה ברכב התובע. כך או אחרת , העיד נהג הנתבע 1 כי נסע לאחור והבחין במראות ברכבו של התובע . גירסתו כי בהבחינו שרכב התובע אינו מתקדם ירד מן הרכב על מנת לברר מה קרה , אינה מתיישבת עם ההגיון. הירידה מן המשאית היא מסורבלת למדי וסביר בעיני כי לו אכן כך היו מתנהלים הדברים , היה נהג הנתבע 1 משלים את יציאתו מן החניה ויוצא לדרכו באשר לא היתה לו כל סיבה לעצור ולברר מדוע זה התובע אינו ממשיך בנסיעה על הכביש. על רקע עדותו זו של נהג הנתבע 1, לא ניתן לקבל את הכחשתו הגורפת לעצם קרות התאונה.

אין זאת אלא כי , נהג הנתבע 1 ביקש לצאת מן החניה אותה ביצע כאמור כאשר חציה של המשאית על המדרכה וחציה על הכביש, אך תוך כדי הנסיעה לאחור , פגע ברשלנותו ברכב התובע אשר ביקש לעבור בכביש.

משכך קבעתי, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד בתשלום נזקי התובע על דרך האומדנה , בהיעדר דו"ח שמאי , בסך של 1000 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (9/5/10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד , לתובע , הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: