בן מאיר נ' בינו

פסק דין

התובע הינו אחיו ואחד מיורשיו של של משה בן מאיר ז"ל (להלן: המנוח). המנוח נפטר בשנת 2005.

הנתבעת היתה בקשר עם המנוח לפני פטירתו. הנתבעת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בפסק דין פלילי חלוט בעבירות של בידוי ראיות, נסיון לקבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר ושיבוש הליכי משפט, בכך שהציגה בפני רשם הירושות כתובה מזוייפת, מעשה ידיה, לפיה נישאה בנוכחות עדים למנוח. זאת כדי לקבל חלק מעזבונו. הנתבעת אף הציגה מסמך מזוייף בפני המשטרה. הנתבעת נדונה ל-12 חודשי מאסר בפועל ובערעור הועמד עונשה על שמונה חודשי מאסר בפועל, אותם ריצתה ושוחררה לאחרונה ממאסר.

התובע טוען, כי עקב מעשי הזיוף והמרמה של הנתבעת נאלץ להתרוצץ ולטרוח רבות כדי להזים את טענותיה ולהציג בפני המשטרה ראיות לכך שחתימת המנוח על הכתובה מזוייפת. התובע הגיש התנגדות לרשם הירושות, והדיון בצו הירושה הועבר לבימ"ש למשפחה. התובע אף הגיש תביעה לפס"ד הצהרתי לביה"ד הרבני, להצהיר כי הנתבעת אינה נשואה למנוח כדמו"י. ביה"ד הרבני שמע את התובע והנתבעת ופסק כי הנתבעת אינה מקודשת למנוח. התובע נאלץ להגיש כתבי הגנה ולהתייצב בהליכים משפטיים בביהמ"ש למשפחה כ"ס, בתביעותיה של הנתבעת להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, ולהוציא צו ירושה על עזבון המנוח בו תוכר כרשאית לרשת מחצית מעזבונו. התביעה נדחתה לאחר שמיעת הראיות, ונפסקו לטובת התובע הוצאות משפט. בהגינותו, התובע לא דרש פיצוי נוסף בגין הליכים אלה. התובע פנה למשטרה והגיש תלונה נגד הנתבעת על ההונאה והזיוף.

כל העובדות דנן מגובות בפסה"ד הפלילי, בפרוטוקולים של ביה"ד הרבני וביהמ"ש למשפחה, ומסמכים נוספים שהציג התובע.

לאחר שהתובע התחיל לפעול בעניינה של הנתבעת מול רשויות החוק, החלה הנתבעת להתנכל לו והגישה נגדו תלונות שונות למשטרה, דבר שגרר זימונו לחקירות. התיקים נסגרו בסופו של דבר ע"י המשטרה אך בינתיים נגרמה לתובע טרדה ועגמת נפש.

כן טען התובע כי התובעת הפיצה לשון הרע כנגדו, בכך שפרסמה "פשקוויל" אנונימי בבית הכנסת בו הוא מתפלל, בו נכתב כי המנוח נגלה לאשתו של הכותב האנונימי בחלומות הלילה, באופן חוזר ונשנה, ואמר לה כי הוא כועס מאד על אחיו (בכללם התובע) ושאם תיפול שערה משערות ראשה של אשת המנוח (קרי: הנתבעת), תבוא עליהם קללה.

התובע הציג קבלות על הוצאות שנשא בהן עקב מעשיה הפליליים של הנתבעת, כגון אגרות משפט, חוו"ד גרפולוגית, הוצאות צילום מסמכים ועוד. כן הראה מכתבים שכתב למשטרה ולרשויות החוק כדי להזים את טענות הנתבעת, והמשקפים פעולות בדיקה וחקירה שערך.

הנתבעת לא העלתה טענות הגנה של ממש ביחס לעובדות המרכזיות של התביעה, וטענה, באמצעות בתה, כי היא נמצאת במשבר בריאותי, נפשי וכלכלי עקב הרשעתה ושליחתה למאסר. כן נטען על ידה כי רבות מפעולות התובע היו מיותרות ודי היה בפסה"ד של ביה"ד הרבני שקבע כי אין קידושין כדמו"י בין הצדדים, כדי לייתר את יתר חקירותיו, מכתביו ופעולותיו של התובע מול המשטרה. הנתבעת טענה כי התלונה שהגישה במשטרה על מכתב איום שהודבק על דלתה, הצקה לשכנים בשאלות עליה ושיחת טלפון סחטנית מאת התובע היו אמיתיים, וכי אין לה קשר למכתב האנונימי שפורסם בבית הכנסת.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, אני סבורה כי אין להלין על התובע שנזעק עקב מעשי המרמה והזיוף של הנתבעת, שאיימו לפגוע בירושת הוריו ואחיו ז"ל, ועשה כל פעולת חקירה ודרישה כדי להציג את העובדות הנכונות ולהביא הוכחות להן, בפני המשטרה והערכאות המשפטיות המוסמכות. מדובר בעזבון של שתי דירות וכספים, ועל כן אין תמה כי התובע לא שקט על שמריו, טרח והתרוצץ מול המשטרה והערכאות להזים טענות הנתבעת, ולא הסתפק בפסיקת ביה"ד הרבני.

בנוסף, שוכנעתי כי הנתבעת היא שעומדת מאחורי המכתב האנונימי שפורסם בבית הכנסת, שכן היא היתה היחידה בעלת האינטרס לפרסומו. עם זאת, איני רואה במכתב זה משום לשון הרע וזאת נוכח היותו אנונימי, תמוה ומפוקפק על פניו ומסתמך על חלומות לילה, שאף אדם סביר ובר דעת לא ייחס להם משקל לחובתו של מי שמוזכר בחלום.

לגבי התלונה שהגישה הנתבעת, התרשמתי כי רובה שקרי, בכל הנוגע למכתב שהודבק על הדלת ולשיחה ה"סחטנית". התובע הוכיח לאורך שנים, שהרי מעשי הנתבעת נעשו בשנת 2005, כי פעל נגד הנתבעת בדרכי החוק, ולא בדרכים נלוזות כדרכיה.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע על עגמת הנפש, אובדן הזמן, ההוצאות והטרחה שנאלץ לשאת בהם עקב מעשיה הפליליים, בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: