בן לולו נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד בגין שני דוחות תנועה שנרשמו נגדו בתאריכים 20.5.04 ו – 4.6.04.

המבקש טען כי זמן קצר לאחר קבלת הדוחות הגיש בקשה להישפט, אותה שלח בדואר רגיל, והמתין לקבלת זימון לדיון.

בהתאם להחלטתי מיום 4.8.10 הוגשו לתיק פרטים רלוונטיים ממשרד הרישוי והמרכז לגביית קנסות, ולאחר שעיינת בהם וחזרתי ועיינתי בבקשה ובנימוקיה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה, וזאת בלא צורך בקבלת תשובה.

אף לן היו מתקבלות טענות המבקש כפשוטן, ספק אם ניתן היה להיעתר לבקשה. אדם הטוען כי הגיש בקשה לפני קרוב לשש שנים, כאשר לאורך כל התקופה לא עשה דבר לברר גורל בקשתו, ספק אם יכול להישמע בחלוף תקופה כה ארוכה, וזאת כאשר אין בידו כל ראייה שאכן הגיש את בקשותיו.

יתרה מכך, המבקש כלל אינו מפרט את טענותיו כנגד העבירות המיוחסות לו, ומסתפק בהכחשה כללית, בלא מסירת גרסה מטעמו, כך שלא ניתן לבחון האמנם דחיית בקשתו עשויה לגרום לו לעיוות דין.

אולם מעבר לכך, מתברר כי גרסת המבקש אינה נכונה.

מתברר כי למבקש נשלחה הודעה ממשרד הרישוי בחודש פברואר 2005 בגין צבירת ניקוד על פי "שיטת הניקוד", ובהודעה זו נכללו שני הדוחות הרלונטיים. המבקש, לא רק שלא מחה על הכללת הדוחות וחידש בקשתו להישפט בגינם אלא שבחודש יוני 2005 השתתף בקורס יעודי של משרד הרישוי לאחר שצבר 24 נקודות כאמור.

לא זו אף זו, ביום 28.2.05 שילם המבקש את הקנסות בגין הדוחות הרלוונטיים.

תשלום הדוחות מהווה כידוע הודאה באשמה, ואינו יכול לעלות בקנה אחד עם טענת המבקש כי הגיש בקשה להישפט בגין הדוחות והמתין למשפט.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.

כאשר התברר כי טענות המבקש חסרות בסיס ואף נסתרות ממסמכים אחרים, אני מחייב את המבקש בהוצאות בסך 750 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: