בן ישי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בתאריך 28.1.14 ניתנה החלטה בבקשת המבקשת, המורה על החזרת עניינה של המבקשת למנכ"לית משרד החינוך, על מנת שזו תשקול את הארכת ההשעייה, הכל כמפורט בסעיף 40 להחלטה.

בסעיף 42 לאותה החלטה, אף ציינו, כי מזכירות בית הדין תשגר החלטה זו בפקס' ידני לבאי כח הצדדים, באופן מיידי.

2.המבקשת הגישה בתאריך 10.2.14, בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט, מאחר ולא קוים שימוע נוסף באשר להשעייתה על-ידי מנכ"לית משרד החינוך, ונתקבלה החלטה נוספת על השעיית המבקשת על-ידי נציבות שירות המדינה, בלא קיום שימוע נוסף.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, כאמור בהחלטתנו מ-11.2.14.

באותה החלטה אף ציינו, כי החלטת נציבות שירות המדינה להשעות את המבקשת, הינה החלטה שונה וחדשה ואינה החלטת מנכ"לית משרד החינוך שנתנה החלטתה, אך ורק בהתייחס להשעיה דחופה.

3.המשיבה הגישה תגובתה לבקשת הביזיון וטענה, כי לא זלזלה בהחלטות בית הדין, וכי קיבלה את החלטת בית הדין רק בתאריך 2.2.14, לאחר שהשעייה הדחופה כבר הסתיימה.

המשיבה אף ציינה, כי בתאריך 2.2.14, נתקבלה החלטה חדשה של נציב שירות המדינה להשעות את המבקשת, בהתאם לסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת).

בנסיבות אלה, טענה המשיבה, כי התייתר הצורך בשיקול דעת נוסף של מנכ"לית משרד החינוך ובהוצאת החלטה מתוקנת, שכן, ממילא, פקע תוקף ההשעיה הדחופה, כך שלא יהיה כל תוקף להחלטה חדשה של מנכ"לית משרד החינוך, בין אם תהיה אותה החלטה, ובין אם תהא שונה.

המשיבה אף הוסיפה וטענה, כי ביום המצאת ההחלטה לפרקליטות, שקל נציב שירות המדינה את כל החומר הרלוונטי, לרבות בדיקת הפוליגרף והשלמת הטיעון בכתב, שהינם הנתונים שלא הוכח שהובאו לעיון מנכ"לית משרד החינוך, וקיבל החלטה חדשה באשר להשעית המבקשת.

המשיבה אף הפנתה להחלטת בית הדין מתאריך 6.2.14, וכן לתכתובות בין הצדדים מהתאריכים 4.2.14 ו-9.2.14.

בכל הקשור להחלטה החדשה של נציב שירות המדינה, טענה המשיבה, כי מקומן של הטענות בעניין להתברר במסגרת בקשה לסעד זמני בתיק 26291-02-14, ולא במסגרת בקשת ביזיון.

4.לאור האמור בתגובת המדינה, ולאחר שבחנו את ההמצאות כמתועד בתוכנת הנט, ומהם הסתבר, כי אכן הפרקליטות לא קיבלה את החלטת בית הדין ב-28.1.14, כפי שהורינו, ביקשנו את התייחסות המזכירות לעניין, ואלה מימצאי בירור המזכירות, כמתועד בהודעת מזכירות מ-24.2.14:

"ההחלטה מיום 28.01.14 לא נשלחה בפקס, ההחלטה הגיעה לב"ל ולא לתא הפרקליטות, לאחר יומיים בתאריך 30.01.14 ההחלטה הועברה לפרקליטות ומשום מה האישור מסירה נחתם על ידם רק בתאריך 02.02.14 ולכן ההחלטה התעכבה מלהגיע אליהם".

מהודעה זו עולה, כי החלטת בית הדין לשלוח את ההחלטה המנומקת מתאריך 28.1.14, בפקס' ידני לצדדים, לא בוצעה.

ההחלטה הונחה, ככל הנראה, בתא הפנימי המצוי במזכירות בית הדין והמשמש להמצאת דואר ללשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, במקום בתא הפנימי של הפרקליטות, ואכן מוטבעת על אישור המסירה הראשון מ-29.1.14, חותמת הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי.

ככל הנראה, משהסתבר במוסד לביטוח לאומי שהמדובר בהחלטה שאינה שייכת אליהם, הוחזרה ההחלטה למזכירות בית הדין, והפעם הונחה בתא הפנימי של הפרקליטות ואישור המסירה של פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), הינו מ-2.2.14.

5.בנסיבות אלה, אין לפנינו הוכחה כי הפרקליטות קיבלה את החלטת בית הדין

לפני תאריך 2.2.14, ובאותו מועד כבר לא היה טעם בשקילה נוספת על-ידי מנכ"לית משרד החינוך של הארכת השעייה הדחופה, משזו הסתיימה.