בן יחזקאל ואח' נ' פרשקובסקי ואח'

החלטה ופסק דין חלקי

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה על פירוק השותפות בינם לבין הנתבע ביחס למקרקעין ברחוב דוד רמז 59, בראשון לציון, על שטח של כ- 1,151 מ"ר המצויים בגוש 3926 חלקה 1020 ברחוב (להלן: "המקרקעין").

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי ביום 15.1.2009, רכשו את זכויותיו של צד ג' במקרקעין, וכי שעה שלא ניתן להורות על פירוק השיתוף על דרך של חלוקה בעין, יש להורות על פירוק השותפות על דרך של מכירה.

במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב שעה שבינו לבין אחיו, (הוא הצד השלישי בהליך שבפני), קיים הסכם שיתוף מיום 23.11.1988, הקובע את דרך התנהלות בעלי הזכויות במקרקעין.

הוסיף הנתבע וטען כי מגוריו בפועל במקרקעין, מחייבים חלוקה בעין של הזכויות בדרך המותירה בידיו את בית המגורים. לשיטתו, דרך פירוק זו שהינה אפשרית בהיבט הקנייני והתכנוני, הינה גם החלופה המועדפת מכוח הוראות חוק המקרקעין התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק המקרקעין").

בנוסף, הועלו על ידי הנתבע טענות באשר להשלכות שיש לייחס לבעלותו על המבנה המצוי במקרקעין, לעניין חישוב היקף זכויותיו של כל צד, וזאת מכוח שוויו של אותו מבנה.

הנתבע הוסיף והגיש הודעה לצד שלישי, במסגרתה טען כי יש לחייב את הצד השלישי, מוכר הזכויות במקרקעין לתובעת, בכל נזק אשר מקורו בפירוק שיתוף במקרקעין, בדרך הנוגדת את ההסכמות אליהן הגיעו הנתבע והצד השלישי ו/או העומדת בניגוד להוראות הסכם השיתוף ביניהם, וזאת נוכח חוסר תום הלב בהתנהלותו של הצד השלישי.

במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי נטען כי ההסכם מיום 23.11.1988, אינו הסכם שיתוף אלא מסמך למתן אופציה אשר לא מומשה על ידי הנתבע ופקעה לפני שנים ארוכות, וכי דין כל טענותיו של שולח ההודעה, להידחות מחמת התיישנות.

עוד טען הצד השלישי, כי שעה שעסקינן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, אין בין טענות הנתבע במסגרת ההודעה לצד שלישי לבין התביעה המקורית, דבר, ומכאן כי דין ההודעה להידחות.

לגופן של טענות, הוסיף הצד השלישי וטען כי לנתבע אין כל זכויות במבנה המצוי על המקרקעין ולא היה בדרך התנהלותו כדי לגרום לנתבע לנזק כלשהו, בגינו הוא זכאי לקבל שיפוי.

בנוסף, נטען על ידי הצד השלישי, כי המקרקעין נמכרו לידי התובעים במצבם" AS IS", ותוך גילוי מלא של הנתונים הרלוונטיים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובעים להתקבל במובן זה שיש להורות על פירוק שיתוף הזכויות במקרקעין , ואולם ראוי כי זה ייעשה בהתאם להמלצות המומחית מטעם בית המשפט.

עוד הגעתי לכלל מסקנה, כי דין ההודעה לצד שלישי להידחות.

טעמיי להלן.

בקליפת אגוז, נדרשתי לצורך ההכרעה בתיק זה לבחון את הסוגיות הבאות:

א. דרך פירוק השיתוף המיטבית.

ב. האם מתגורר הנתבע במקרקעין ומשמעות מגוריו זו.

ג. שאלת הזכויות במבנה המצוי על המקרקעין.

ד. שוויו של המבנה והשלכות שווי זה על חלוקת הזכויות במקרקעין.

ה. מהותו ופרשנותו של המסמך מיום 23.11.1988.