בן יוסף נ' נעים

החלטה

בקשות לדחייה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי והעדר סמכות מקומית (בקשה מס' 4) ובקשה לדחיית חלק ממרכיבי התביעה (בקשה מס' 10) מטעמי התיישנות.

התביעה היא של לקוח נגד עורך דינו לשעבר על המעשים הבאים :

הגשת השגה על השומה של מס שבח באיחור, ביום 14/5/04 ולפיכך שולם החזר מוקטן על מה ששולם ביום 24/3/03.

העברה לבן של התובע דמי שכירות בעודף ביום 22/5/03;

שימוש בכספים שהיו בפיקדון – תשלום לבית המשפט העליון, לבית המשפט המחוזי.

השבת פירות על כספים שהושבו ביום 1/11/02 וביום 22/5/03.

תשלום עבור שימוש ביחידת נופש של התובע בחודש אוגוסט 2004.

תשלום עבור שימוש ביחידת נופש של התובע בחודש 8/05 .

עגמת נפש.

לטענת בא כוח התובע המועד לחישוב העילה לגבי תשלום דמי שכירות לבן של התובע הוא מועד שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דין בערעור את הסכום הסופי לתשלום שהיה פחות מאשר הסכום שנפסק בערכאה הראשונה (26/12/04).

נטען גם כי הסכום ששולם לבית המשפט העליון הושב ביום 23/6/05.

נטען כי מבית המשפט המחוזי הוחזר סכום של 8,000 ₪ ועוד סכום של 5,000 ₪ , כאשר התובע הוא ששילם בפועל את הסכום של 8,000 ₪ לבית המשפט המחוזי.

התביעה הוגשה ביום 13/7/2011 .

לגבי איחור בדיווח ובהשגה , השבת פירות על תשלומים ששולמו בשנת 2002 ושנת 2003, התביעה התיישנה כי העילה קמה מעל שבע שנים לפני הגשת התביעה.

לגבי הקדמת התשלום של דמי השכירות לפני שהסכום התגבש סופית בפסק דין חלוט – המחלוקת היא על הסכום של 5,000 ₪ שהופחת בפסק הדין בערעור ביום 26/12/04 והפירות על סכום זה ממועד התשלום לבן בפועל. התביעה על ההפרש לא התיישנה.

לגבי התשלום לבית המשפט העליון שהושב בסופו של דבר והתשלום לבית המשפט המחוזי – לא הבנתי את הטיעון. לאור טיב הטיעון בשלב זה אני לא מוחקת או דוחה את התביעה לגבי רכיבים אלה.

התביעה בגין שימוש ביחידות נופש ללא תשלום – התביעות לא התיישנו.

סוף דבר

הבקשה מתקבלת חלקית לגבי הפסד כספים על אי דיווח במועד ואי השגה במועד למס שבח מחמת התיישנות והשבת פירות על סכומים שהמועד התגבש בימים 1/11/02 וביום 22/5/03.